האם יש הגיון בכל המצוות?
הרב דב קדרון
יומא סז ע"א
יש בתורה מצוות שאנו יכולים להבין את טעמן ותכליתן, כמו איסור רציחה וגניבה, ויש מצוות, כגון איסור ערלה וכלאי הכרם, שהשכל האנושי לא מסוגל להבין. האם ייתכן שאכן אין לאותן מצוות מטרה אחרת מלבד עשיית רצון ה'? הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק כו, מובא בלקט ביאורי אגדות) מוכיח מכמה מקורות שלכל מצווה יש תכלית מועילה וסיבה הגיונית, אלא שאנחנו בגלל קוצר דעתנו וחסרון חוכמתנו לא מבינים את טעמן של חלק מהמצוות, הנקראות "חוקים".
כך נאמר בגמרא לגבי השעיר המשתלח: שמא תאמר מעשה תהו הוא? תלמוד לומר: אני ה', אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן. כלומר גם מצווה כמו שליחת השעיר לעזאזל, שאנו לא מסוגלים להבין, אין לנו רשות לחשוב שהיא מעשה תהו, כי יש דברים שהשכל האנושי המוגבל אינו מבין. וכן אמרו חז"ל (ירושלמי פאה א,א): "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, ואם הוא רק - מכם הוא", אם יש מצווה שאין אנו מבינים את טעמה – החיסרון הוא בנו ולא בה.
על כך מקשה הרמב"ם מהנאמר במדרש: "וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף? הוי אומר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות". מכאן לכאורה נראה שאין טעם למצווה מלבד עשיית רצון ה'. מסקנת הרמב"ם היא שלכל מצווה באופן כללי יש הגיון ותכלית מועילה וטעם נכון, אולם לפרטי המצווה לא תמיד יש סיבה הגיונית, כי הפרטים, מטבע עניינם, הם שרירותיים, ולא תמיד ניתן למצוא הסבר הגיוני לקביעתם.
