תהליך קבלת החלטות / רפי זברגר

יומא סד ע''א-ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף ס''ב על שני שעירים:
מת אחד מהם, אם עד שלא הגריל מת - יקח זוג לשני, ואם משהגריל מת - יביא זוג אחר, ויגריל עליהם בתחילה, ויאמר: אם של שם מת - זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו, ואם של עזאזל מת - זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר, ויפלו דמיו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה.
אם לאחר שייחדו שני שעירים לעבודת יום הכיפורים מת אחד מהם, יש אבחנה מתי בדיוק מת. אם הוא מת לפני הגורל, הרי שעדיין לא הוקבעו לקרבנות ולכן יביא בן זוג חדש ויעשה עליהם גורל. אבל אם כבר נקבע גורל ואחד מהם מת, יביא זוג חדש ויעשה עליהם גורל ויאמר בהתאם לשעיר שמת לו באופן הבא: אם מת השעיר לה' הרי שהשעיר לה' החדש (בגורל הנוסף) יבוא במקומו, ואם מת השעיר לעזאזל הרי שהשעיר לעזאזל החדש יבוא במקומו של השעיר המת. ואז נשאר שעיר אחד מיותר, הוא אינו הולך למיתה למרות שמדובר ב''חטאת שנתכפרו בעליה באחר'' (הוא אחד מחמש חטאת המתות), אבל מכיוון ש"אין חטאת ציבור מתה", לכן הבהמה תרעה עד שיפול בה מום, ואז אפשר למכור אותה והכסף ילך לבדק הבית.
 

הנושא

דנה הגמרא בדף שלנו על המשפט שלמדנו במשנה "והשני ירעה עד שיסתאב." לאיזה שני מדובר? שהרי הגורל קבע את המחליף את של הבהמה שמתה, ועתה יש לנו שני שעירים מהסוג השני שלא מת, השעיר הראשון שנשאר מהזוג הראשון, והשעיר השני של הגורל החדש. יש מחלוקת אמוראים איזה מהם נקרב ואיזה ירעה עד שיסתאב.
אמר רב: שני שבזוג ראשון - יקרב, שני שבזוג שני - ירעה. רבי יוחנן אמר: שני שבזוג ראשון - ירעה, שני שבזוג שני יקרב. במאי קא מיפלגי? רב סבר: בעלי חיים אינן נידחין, ורבי יוחנן סבר: בעלי חיים נידחין.
לפי רב מקריבים את השני בזוג הראשון, כיוון שלדעתו קרבן זה אינו נדחה לגמרי, למרות שהיה זמן שלא היה לו בן זוג ולא היה יכול להיות מוקרב. והבן זוג השני ירעה עד שיסתאב. לדעת רבי יוחנן מקריבים את השעיר בזוג השני, כיוון שאם הבן זוג הראשון נדחה לזמן מה מלהיות קרבן, הרי שהוא נדחה לגמרי ולא יכול לחזור ולהתקדש מחדש. לכן הראשון ירעה עד שיסתאב.
שואלת הגמרא בהמשך על שיטת רב:
ולרב, נהי נמי דבעלי חיים אינן נדחין, אי בעי האי נקריב אי בעי האי נקריב!
אפילו אם נאמר בשיטת רב שהבן הזוג הראשון לא נדחה (למרות שהיה זמן שהוא לא היה ראוי), הרי עומדות בפנינו עתה שני שעירים לאותו ייעוד, הנותר מהזוג הראשון, והשני מהזוג השני. ומדוע שואלת הגמרא, רב מעדיף להקריב את השני בזוג הראשון על פני השני בזוג השני?
- אמר רבא: רב סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון. –
מיישב רבא את השאלה וקובע כי רב סובר כשיטת רבי יוסי, שאם יש לנו שתי בהמות להקרבת אותו קרבן, הרי שנעדיף את זה שהוקרב ראשון על פני השני.
שואלת הגמרא: היכן מצאנו את ''שיטת רבי יוסי'' הסובר כי מצווה תמיד בראשון? מנסה הגמרא ללמוד זאת משיטתו בקופות של מסכת שקלים, אך דוחה הגמרא ניסיון זה, ומביאה את הברייתא העוסקת בדיני פסח:
אלא רבי יוסי דפסח, דתניא: המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין - איזה מהן שירצה יקרב, דברי חכמים. רבי יוסי אומר: מצוה בראשון, ואם היה השני מובחר ממנו – יביאנו.
רבי יוסי סובר בקרבן פסח שאבד, אשר כבר הספיקו להפריש קרבן חילופי, ולאחר מכן מצאו את הקרבן הראשון, כי מקריבים את הקרבן הראשון אשר נמצא, ולא את הקרבן החדש שייחדו לקרבן פסח. כאן מצאנו את שיטת רבי יוסי המעדיף לקיים את המצווה בראשון ולא בשני.
מסייגת שם הברייתא, בתחילת עמוד ב' וקובעת כי מעדיפים את הראשון כל עוד אין ייתרון לשני. אך אם הבהמה השנייה מובחרת יותר מן הבהמה הראשונה, אז מקריבים אותה ולא את הבהמה שהוקרבה ראשונה.
 

מהו המסר

נמצאנו למדים לשיטת רבי יוסי כי יש סדר קדימות במקרה ועומדות לפנינו שתי בהמות להקרבת קרבן אחד, לפי הכללים הבאים: אם יש בהמה מובחרת הרי שהיא בעדיפות ראשונה. אם שתיהן ''באותה רמה'' הרי שנקדים את הראשונה על פני השנייה.
יישום כללים אלו יכול לסייע לנו ב"קבלת החלטות בחיים". כאשר אנו מחפשים משהו ומצאנו, ניתן להסתפק בפתרון זה ולא להמשיך ולחפש עוד ועוד, כמו שרבים עושים ''אולי נמצא משהו טוב יותר''.
אך אם בכל אופן המשכנו לחפש, או שמא נקרתה בפנינו עדיפות נוספת, הרי שנבחן את איכות הפתרונות השונים. אם נמצא פתרון אחד מובחר יותר מהאחרים, הרי שנעדיף אותו. אם לא – נחליט מיד לבחור באפשרות הראשונה, ולא נמשיך להישאר בספקות איזה מבין האפשרויות לבחור.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]