מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

לקיחת גלולות או טיפות להקלת הצום

הרב צבי שפיץ

יומא עד ע"ב

שאלה

האם מותר או ראוי לקחת לפני צום יום כיפור, ולפני צום תשעה באב, גלולות או טיפות מיוחדות שמועילות להקלת הצום. או שעדיף להימנע מכך כדי להרגיש יותר את העינוי מחמת הצום?

תשובה

א. לפני הצום של יום כיפור, ניתן לכתחילה לקחת את הגלולות או הטיפות שמועילות להקלת הצום ואין בכך שום בעיה. (1)

ב. לפני הצום של תשעה באב, לגבי אנשים שאם לא יקחו אותם ישנו חשש סביר שיקשה עליהם לצום ויצטרכו לשתות במהלך הצום או שייגרם להם כאבי ראש חזקים, או חולשה גדולה שתצריך אותם לשכב במטה מחמת הצום וכדומה – רשאים לקחתם.

אולם מי שגם בלעדם יוכל לצום ללא תופעות לואי חמורות, אלא שאם יקח את הגלולות או את הטיפות הנ"ל, כמעט ולא ירגיש את צער הצום – עדיף שלא ייקחם, ואדרבה עדיף שצער הצום יגרום לו להרגיש יותר את האבילות על חורבן בתי המקדש. אע"פ שגם אדם זה אם ייקחם – לא יעבור על איסור. (2)

(1) כתוב בגמ' ביומא (עד:) ת"ר: "תענו את נפשותיכם", יכול ישב בחמה או בצינה כדי שיצטער? תלמוד לומר – "וכל מלאכה לא תעשו" מה מלאכה – שב ואל תעשה, אף עינוי – שב ואל תעשה, ע"כ. ובס"ד נבאר זאת בהרחבה. ונקדים תחילה, שישנו הבדל מהותי בין גדר העינוי של יום הכיפור לתשעה באב. כלומר, מלבד העובדה שהעינוי ביוהכ"פ הינו מהתורה, ואילו העינוי בתשעה באב הינו מדרבנן. ישנו הבדל מהותי נוסף ביניהם וכדלהלן:
יום כיפור – הינו יום טוב שצריך לכבדו:
יום כיפור הינו – יום טוב, ודינו כאחד משלושת הרגלים שמפסיקים את האבילות. ולכן ישנו חיוב לכבד ולענג את יוהכ"פ, מלבד ע"י אכילה ושתיה. וכלשון המדרש רבא בויקרא פ' בהר על הפסוק "ולקדוש ה' – מכובד", זה – יום כיפור שאין בו אכילה ושתיה, ואמרה התורה – כבדהו בכסות נקיה, ע"כ. ולכן אע"פ שביוהכ"פ ישנו חיוב מהתורה לענות את נפשנו מאכילה ושתיה, וחז"ל הוסיפו עוד שלושה דברים, אולם אין הטעם בגלל שרצון התורה היה שנצטער כמה שיותר ביום הזה, אלא שהעינוי מהאכילה ושתיה נקבע בגלל שזה מדרכי התשובה. ומאחר ונצטווינו לשוב בתשובה שלמה על חטאינו, כדי שנזכה לאמור בתורה "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם" וגו', לכן עלינו לנקוט בדברים המביאים לכך. כמו כן הובא טעם נוסף בחז"ל לעינוי מאכילה ושתיה, בגלל גדלותם של ישראל ביוהכ"פ שדומים למלאכים. וכשם שמלאכים לא אוכלים ושותים, כך ישראל צריכים לנהוג כך ביום הזה. לפיכך מלבד חמשת העינויים שהתורה וחז"ל ציוו אותנו לנהוג ביוה"כ, לגבי שאר הדברים – עלינו לנהוג ביום הזה כיום טוב, ולכן אסור לנו לגרום לעצמינו צער נוסף.
והנה כתב בשאילתות לרב אחאי גאון (שאילתה טו) שביוהכ"פ ישנה מצוה לשמוח כמו שנצטווינו בכל חג. אלא שאע"פ שלגבי מצוות השמחה רבים הם הסוברים שלא נוהג חיוב כזה ביוהכ"פ, מכיון שכתוב בתורה "ועיניתם את נפשותיכם", אולם כולם מסכימים, שצריך לכבדו כראוי ליו"ט, ולהימנע מעינויים וסיגופים נוספים מעבר למה שאמרה התורה והוסיפו חז"ל, ועיין בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קי) שהאריך בכך.
לאור האמור, ביום כיפור אסור לאדם לטרוח במלאכות כבדות כדי לצער את עצמו, אע"פ שאין איסור מצד הלכות יוה"כ לעשותן, כמבואר באור החיים ויקרא פ' אמור (טז, כט). כמו כן אסור לאדם לשים בכוונה אבנים קטנות בתוך הגרביים, כדי לגרום לעצמו צער בשעה שידרוך עליהן. וכמו כן אסור לאדם ללכת בכוונה למקומות קרים או חמים במיוחד, כדי לגרום לעצמו צער. ומי שינהג כך, לא רק שלא יקבל שכר על מעשיו, אלא עוד ייענש על כך, בגלל שביזה את היום טוב שמצווים לכבדו.
טעם ההיתר לקחת מקלי הצום בערב יוהכ"פ:
לפיכך מותר לכתחילה למי שרוצה והדבר מועיל לו, לקחת לפני הצום של יוהכ"פ גלולות או טיפות מיוחדות שמועילות להקל עליו את הצום, ואין בכך שום איסור. כי לא נצטווינו להרגיש את הצער מחמת הצום. כי הרי זה יו"ט שצריכים לכבדו, אלא מסיבות שהוזכרו לעיל, נאמרה ההלכה שצריך להימנע מאכילה ושתיה, ואת זה מקיים מי שצם אע"פ שאינו מרגיש את הצום. ואדרבה מבואר ברש"י בברכות (ח: ד"ה מעלה) וביומא (פא:) וברא"ש שם (סי' כב), ובעוד ראשונים, שהטעם שהתורה ציוותה עלינו לאכול בט' בתשרי הינו, כדי שנוכל לצום בקלות, ולא נרגיש הרבה את העינוי מהצום של יוהכ"פ, בגלל שנהיה שבעים מהסעודה של ערב יוהכ"פ כמבואר בהרחבה בטור ובשו"ע אור"ח (סי' תרד, א) וע"ש. לפיכך ודאי שגם מותר לקחת את מקלי הצום, כדי שנרגיש פחות את העינוי מהצום, ונכבד כראוי את היו"ט הזה.
(2) בשונה מיום כיפור, גדר העינוי של תשעה באב נקבע בגלל שחז"ל רצו שנצטער כמה שיותר על חורבן שני בתי המקדש, והגלות שבה אנו נמצאים, ונחיה ונרגיש ביום זה ככל האפשר כאבלים ודוויים, וכמי שמתו מונח לפניו. ולכן כל הוספה בצער ומיעוט בעונג מעבר למה שציוו חז"ל הן בערב ת"ב, וכ"ש בתשעה באב עצמו – הרי זה משובח ורצוי, ובתנאי שאין בכך סכנה לחיי המסתגף.
לפיכך אסרו עלינו חז"ל בסעודה המפסקת שבערב ת"ב לאכול שני תבשילים, וכלשון הר"ן בתענית (י. בדפי הרי"ף) משום שבאכילת שני תבשילים יש בזה חשיבות. והרא"ש שם כתב – שזה דרך כבוד ותענוג. לאור זאת כתב השו"ע באור"ח (סי' תקנב, ח) שמי שאפשר לו, עדיף שיאכל בסעודה המפסקת רק פת חרבה עם מלח, וישתה מים בכמות מצומצמת. והוסיף שם הרמ"א, שגם את הפת הנ"ל יטבילו באפר. ועוד הוסיף שם הרמ"א (בסעיף ט'), מי שיוכל לסגף את עצמו ויודע שאין התענית מזיקה לו – נקרא קדוש. ומבואר עוד בשו"ע שם (סי' תקנה, ב) שבתשעה באב ישנים על הרצפה ומניח מתחת לראשו אבן במקום הכרית, כדי להוסיף צער על העינויים שקבעו חז"ל.
לאור האמור, מי שיכול לצום בתשעה באב, גם ללא לקיחת הגלולות והטיפות להקלת הצום, ראוי לו שלא ייקחם, כדי שיצטער יותר וירגיש את צער חורבן שני בתי המקדש. אמנם מי שיודע שאם לא יקחם יצטרך לשכב במטה מחמת חולשה, כאבי ראש חזקים מחמת חוסר השתיה וכו', וכ"ש אם יש לו חשש סביר שללא הגלולות הנ"ל יצטרך לשתות באמצע היום, במקרים אלו ודאי שגם לכתחילה ייקח את הגלולות והטיפות הנ"ל שיקלו עליו את הצום בתשעה באב.