גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רס"ט מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף נה ע"א - נז ע"א
מדוע לא כיבסו את הפרוכת מטיפי הדם שהיזו עליה?
בענין ההזאות על הכפורת למדנו בברייתא (נה.): "כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת, אלא כנגד עוביה של כפורת", ואילו כלפי ההזאות על הפרוכת ישנה מחלוקת בברייתא (נז.): "תנא, כשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתיה ברומי (עי' רש"י כיצד הגיעה הפרוכת לשם) והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים", והקשו בגמרא: "ודילמא דפר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה הוו", ותירצו: "דחזא דעבידי כסדרן". ומוכח שההזאות היו מפר ושעיר יוה"כ, שההזאות היו כסדרן מלמעלה למטה. כיו"ב נחלקו בהזאות פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז, כדאיתא להלן בגמרא: "ותנן נמי גבי פר העלם דבר של צבור כי האי גוונא, כשהוא מזה לא היו נוגעין בפרוכת ואם נגעו נגעו, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז, ודילמא דפר ושעיר של יוה"כ נינהו, דחזנהו דעבידי שלא כסדרן".
בירושלמי מצינו מחלוקת האמוראים בזה, וכדאיתא (יומא פ"ה ה"ד): "רבי זעירה אמר, צריך שיהא נוגע, ר' שמואל בר רב יצחק אמר, אינו צריך שיהא נוגע", ובהמשך הובאה גם מחלוקת התנאים בזה ובתוספת: "מה פליגין בפר ושעיר של יוה"כ, אית תניי תני צריך שיהא נוגע, אית תניי תני א"צ שיהא נוגע, אמר רבי לעזר בי ר' יוסי, אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם, אמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביוה"כ, הדא אמרה צריך שיהא נוגע, ואפילו תימר אין צריך שיהא נוגע - ואם נגע נגע".
כסברא זו של הירושלמי ליישב דעת החכמים מהפרוכת שראה רבי אליעזר ב"ר יוסי ברומי כתב הריטב"א, וז"ל: "תמיהא מילתא, וכי לרבנן - רבי אלעזר ב"ר יוסי שקורי משקר. וי"ל, דסברי רבנן דדילמא שלא במתכוין נפלו בפרוכת, כדאמרינן לקמן 'ואם נגעו נגעו', ורבי אליעזר סבר שאילו היה שלא במתכוין לא היו נוגעים כולם, ועוד דכהנים זריזין הן, כן תירצו בתוספות". וכעי"ז כתוב בתוס' רא"ש, וז"ל: "היו עליה כמה טיפי דמים, תימה מה בא רבי אלעזר לחדש, גם ת"ק אמר ואם נגעו נגעו, וי"ל, כיון דאינם צריכים ליגע מסתמא היו נזהרין לעולם שלא היה נוגע, וגם היה עומד מרחוק חוץ למזבח" (וכ"ה ב'תוספות ישנים').
המהרש"ם בהגהותיו על הש"ס נתקשה בסוגייתנו ממה ששנינו במס' זבחים (צב.): "דם חטאת שנתז על הבגד הרי זה טעון כיבוס", וכן נפסק ברמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"ח ה"א): "חומר בחטאת הבהמה משאר קדשי קדשים, שדם חטאת הבהמה שניתז מן הכלי שקבל בו הדם קודם הזיה על הבגד טעון כיבוס במים בעזרה, שנאמר (ויקרא ו, כ) 'ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש'", וכתב עוד הרמב"ם (שם ה"י): "כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים יפה יפה עד שלא ישאר לו רושם, וכל שבעת הסממנים שמעבירין על הכתם מעבירין על דם חטאת", ואם כן למה לא כיבסו את הפרוכת מפני טיפי הדמים של חטאות יוה"כ ופר העלם דבר, ואז לא היה נשאר שום רושם.
והנה, לדעת חכמים ש"אינו מזה על הפרוכת אלא נגד הפרוכת", ומה שהפרוכת היתה מליאה בטיפי דם, יש ליישב קושיא על פי מה ששנינו במשנה (זבחים צג.): "ניתז... מן הקרן ומן היסוד (-מן הקרן של מזבח ומן היסוד של שירים". רש"י) אינו טעון כיבוס", ואמרו בגמרא: "תניא אידך, יכול ניתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון כיבוס, ת"ל 'אשר יזה', פרט לזה שכבר הוזה", והיינו, שאם נתלכלך הבגד מן הדם אחרי שקיימו בו מצות הזאה אין צריך לכבסו, ולשיטת החכמים מצינו נידון באחרונים אימתי מתקיימת מצות ההזאה: האם מיד בהגעה לאוויר ההיכל עוד טרם ירידתה לקרקע (כן הסיק ה'משנה למלך' הל' עבודת יוה"כ פ"ג ה"ה), או רק בהגעתה לקרקע (עי' 'גבורת ארי' בסוגיין), ובתוס' בזבחים (טו. ד"ה אלא) מוכח שההזאה נגמרת מיד כאשר יצתה הדם מידו של הכהן, ולפי זה הדם שניתז על הפרוכת הוא דם 'שכבר הוזה', כי כבר התקיימה בו מצות ההזאה, ואין צורך בכיבוס.
אמנם, לרבי אלעזר ברבי יוסי שסובר שיש צורך שיגיע עד לפרוכת, ואם כן אין המצוה מתקיימת עד הגעת הדם אל הפרוכת, שפיר מובנת התמיהה, מדוע לא כיבסו את הפרוכת מן הדם. והיה מקום לתרץ בזה, על פי מה שיש להוציא ממשמעות 'פירוש רבינו אליקים' על מכילתין (י"ל בשנת תשכ"ד), שגם לרבי אלעזר ברבי יוסי - ההזאה על הפרוכת היא רק לכתחילה, ובדיעבד אינה מעכבת, ולפי זה י"ל שגם לשיטתו נחשב הדם בהגעתו אל הפרוכת כמי שנעשתה המצוה מיד בהגעה אל אויר ההיכל - טרם הגיעו אל הפרוכת, מאחר שאינו לעיכובא, והרי זה כדם 'שכבר הוזה' שאין צורך בכיבוס.
ואי נימא שהגעת הדם לפרוכת לעיכובא היא, לכאורה חוזרת הקושיא לקדמותה, והעלה המהרש"ם (וכעי"ז ב'שיירי טהרה' להגר"מ אריק זצ"ל, פרה פי"ב מ"ה), כי יתכן שחובת כיבוס אינה כי אם בדם שלא היזו בה עדיין, כגון שניתז דם מכלי שרת טרם ההזאה, אכן בהזאת הדם על הפרוכת, הרי בהגעתו אל הפרוכת נעשית המצוה, ובבת אחת עם הנגיעה בפרוכת נגמרת ההזאה, בכה"ג יש מקום לומר שאין בזה חובת כיבוס, והריהו כדם 'שכבר הוזה'.
סברא נוספת העלה המהרש"ם, כי יתכן שחובת כיבוס לא נאמרה כי אם בניתז על הבגד שלא מחמת מצות ההזאה, אכן בהזאה על הפרוכת שמצותה בכך, אין חובת כיבוס כלל - גם אם לא נאמר כסברא הקודמת שנחשב כדם 'שכבר הוזה', שהרי זו היא מצותה, להזות על הפרוכת, וכל כגון זה לא ציותה התורה לכבס דם החטאת. [ועעו"ש בהגה"ה מהמו"ל, שיתכן שחובת כיבוס אינה אלא על בגד, והפרוכת נחשבת כאהל ואינה בגד, ואין בה חובת כיבוס].
