לחזור למקור / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יומא סז ע"א
תנו רבנן: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין ומתביישין. התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין: הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין.
מגיעים הימים הנוראים, ואני מבקש לחזור בתשובה על כל המעשים הלא טובים שעשיתי במשך השנה, אבל על מה אני צריך להתמקד? מהי ליבת עשיית התשובה?
רבי משה מאוהעל בעל הישמח משה, כותב שישנם שני חלקים כלליים בתהליך התשובה (ישמח משה, אחרי), החלק הראשון הוא המחילה על העונש. אולם, גם אם נמחל העונש, זה לא אומר שהעבירה לא עשתה רושם, שכן האדם יכול לסחוב איתו את תוצאות העבירה, אם במובן הנפשי, או הרוחני אפילו אם הוא לא יקבל עליה עונש, לכן החלק השני של עשיית התשובה הוא המקום שבו האדם מתרפא מהעבירה והיא לא מותירה בו את רישומה.
על יסוד שני חלקי התשובה הללו, מסביר הישמח משה מדוע חיכו בני ישראל להלבנת לשון הזהורית, למרות שהם ידעו (כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה א, ג) שיום כיפור מכפר על עוונות האדם, אולם הם לא רצו רק כפרת עוונות, שמשמעותה מחיקת העונש, אלא הם ביקשו ואיוו לריפוי אמיתי, שאחריו שוב לא מותירה העבירה שום רושם במערכת היחסים שבינם ובין הקב"ה, ובמקום של האדם בינו ובין עצמו.
לכן הם חיכו להלבנת לשון הזהורית שתסמל להם את העובדה, שלא רק נמחלו עוונותיהם, אלא שהם הגיעו למקום הטהור שבו אותן עבירות לא קיימות שוב.
דברים אלו יכולים ללמד גם אותנו מה צריכה להיות מטרתה של התשובה, אם בימים נוראים או בכל השנה כולה, והיא לא רק כפרת העוונות, אלא החזרת הקשר הפנימי והטהור עם רבונו של עולם, כפי שהיה קודם - במקור.
