הקשר התמידי / רפי זברגר

יומא נו ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף נ''ג כי לאחר הזאות של הכהן הגדול לפני ולפנים בתוך קדש הקדשים של דם הפר ודם השעיר, המשיך להזות את דם הפר ודם השעיר גם על הפרוכת בתוככי ההיכל. הברייתא המצוטטת בגמרא מרחיבה ומתארת את אופני ההזאה שבוצעו בתוך ההיכל.
 

הנושא

תנו רבנן: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם (ויקרא ט"ז, ט''ז) , מה תלמוד לומר? כשם שמזה לפני לפנים - כך מזה בהיכל, מה לפני לפנים - אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, כך מזה בהיכל. וכשם שלפני לפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר - כך מזה בהיכל.
המילה יַעֲשֶׂה לכאורה מיותרת, והברייתא דורשת ממנה כי ההזאות שבוצעו בהיכל היו דומות בעשייתן להזאות בתוך קדש הקדשים, גם במספר וגם באופן עשייה. אחת למעלה ושבע למטה גם בהזאת הפר, וגם בהזאת השעיר, גם בתוך קדש הקדשים וגם בהיכל.
יש להוסיף כי גם הדם של הזאות בהיכל לא נגע בפרוכת, אלא נפל ונשפך על הרצפה למרגלות הפרוכת, כשם שהזאת דם הפר והשעיר בתוך קודש הקודשים לא נגע בכפורת אלא נשפך למרגלותיה.
הגמרא ממשיכה לדרוש את המשך המשפט בפסוק הנ''ל :
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם - אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם.
מדייקים מהפסוק שהקדוש ברוך מתגלה לנו ביום כיפור הקדוש, גם כאשר אנו עם ישראל שקוע בטומאה ובחטאים. הגמרא מספרת סיפור המעיד על הלימוד הנ''ל.
אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: השתא ברי טמאים אתון, דכתיב (איכה א', ט'): טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב: אמר ליה: תא חזי מה כתיב בהו: הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם, אפילו בזמן שהן טמאין - שכינה שרויה ביניהן.
המין (צדוקי) אמר לרבי חנינא כי הוא מבין מהפסוק באיוב כי הקדוש ברוך הוא ''מפנה עורף'' לעם ישראל כאשר טומאתם גלויה ונראית כמו דם טומאת הנידה הנראית בשולי בגדיה. הוכיח לו רבי חנינא מן הפסוק שלמדנו זה עתה, כי דווקא ההיפך הוא הנכון. הקדוש ברוך הוא איתנו בכל עת, גם כאשר עם ישראל חוטאים וטמאים – שכינה שורה עימנו.
 

מהו המסר

למדנו מן המילים הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם כי בכל מצב בו נתון עם ישראל, הקדוש ברוך לא עוזב, לא נוטש את עמו, ומשרה שכינתו בתוכם. נקודה מלמדת אותנו שיעור נפלא כיצד לנהוג עם ''ילד חוטא''. ילד אשר אינו מתנהג כיאות, אינו נשמע לכל הוריו ומוריו, אפילו אם הוא מתחצף ו''עושה מה בראש'', הרי שאנו צריכים להמשיך ולחבקו. לא משנה גיל הילד, לא משנה מה עשה ומה חטא, ההורים והמשפחה ממשיכים ם להיות איתו בקשר. ממשיכים ומנסים כל הזמן לחבר אותו מחדש אל מקורותיו. גם אם הוא מפנה עורף (כמו חטאי עם ישראל), גם אם הוא מתכחש לקשר המשפחתי (נטישת דרך התורה), גם אז אנו איתו. מפנים את ידינו וליבנו, ומצפים כי בבוא העת הוא יתחבר ויגיע אלינו חזרה. זוהי ''השראת השכינה'' של ההורים כלפי ילדיהם ''בתוך טמאתם'', אפילו בזמן שהן טמאים – שכינה שרויה ביניהם. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]