מדוע מקריאים לכהנים את ברכתם?
הרב דב קדרון
יומא נו ע"ב
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם - אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם.
בעניין זה ביאר מרן הרב קוק זצ"ל (מאורות הראיה, הגדה של פסח, מובא בלקט ביאורי אגדות) שיש בעם ישראל שתי סגולות: הסגולה הכללית והסגולה הפרטית.
מה שאמרו חז"ל שהשכינה שורה עמהם גם בשעה שהם טמאים – נאמר רק לגבי הכלל. כשיצאו בני ישראל ממצרים הם היו שקועים במ"ט שערי טומאה, האנשים הפרטיים לא היו ראויים להתגלות השכינה, ועם זאת הייתה השכינה עמהם ונגלה עליהם הקב"ה והוציאם משם, בגלל הסגולה הכללית, המושרשת בהם מהאבות, אברהם יצחק ויעקב.
בנוסף לכך יש סגולה פרטית לכל אחד ואחד מעם ישראל, ולכל אחד ואחד מישראל יש את הפוטנציאל לרכוש לעצמו את כל המעלות העליונות שנמצאות כעת רק בכלל. בזמן יציאת מצרים הסגולה הזו הייתה רק בכוח ולא בפועל, כי באופן פרטי נאמר עליהם (יחזקאל טז,ז) "ואת ערום ועריה", ובכל זאת נאמר: "ואומר לך בדמיך חיי" (שם ו), כי השכינה שרויה אפילו בתוך הטומאה של עם ישראל, בגלל הסגולה הכללית.
מה שמאפשר לכל אחד ואחד להתעלות ולהוציא לפועל את הסגולה הפרטית החבויה בתוכו היא התורה, שהיא המעדנת ומשלימה את האישיות של כל אחד, ולכן לאחר יציאת מצרים שבה היה גילוי שכינה בזכות הכלל, ניתנה התורה, וזאת הייתה התגלות השכינה לכל אחד ואחד באופן פרטי לרוממו ולקדשו.
