עבודת ה' מתוך כבוד לזולת / רפי זברגר

יומא נב ע''ב

הקדמה

לאחר שלמדנו במשנה הקודמת מחלוקת תנאים לגבי הפרוכת שעמדה בהיכל והפרידה בין קדש לקדש קדשים, המשנה בדף שלנו עוסקת באופן מהלך כהן גדול עם הקטורת והגחלים בדרכו להעלותם בקדש הקדשים. משנתנו סוברת כדעת חכמים שהיו שתי פרוכות באמת טרקסין והכהן הגדול עבר ביניהם בדרכו פנימה.
 

הנושא

החיצונה היתה פרופה מן הדרום, ופנימית מן הצפון,
הפרוכות לא היו לרוחב כל ההיכל, שהרי הכהן היה צריך להיכנס דרכם לקדש הקדשים. לפי דעה זו השאירו פתח בדרום הפרוכת החיצונית כלפי ההיכל (פרופה מן הדרום) ופתח בצפון הפרוכת הפנימית כלפי קדש קדשים (פנימית מן הצפון). הכהן הגדול נכנס בפתח הדרומי של הפרוכת החיצונית.
מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון, הגיע לצפון הופך פניו לדרום, מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון
לאחר שנכנס בפתח הדרומי הלך בין שתי הפרוכות עד שהגיע לפתח הצפוני בפרוכות הפנימית. דרך פתח זה נכנס הכהן הגדול לקדש הקדשים והלך לכיוון דרום צמוד לפרוכת עד שהגיע למקום הארון.
הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטרת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן.
אורך הארון (שתי אמות וחצי) היו בכיוון מזרח מערב, כאשר בדי הארון (מקלות בשני צידיו) היו בולטים לכיוון מזרח ונגעו בפרוכת הפנימית. הכהן הגדול הלך כאמור מצפון לדרום עד שהגיע לבין שני הבדים, שם הניח את הגחלים, ועליהם צבר את הקטורת (לעיל למדנו דעה אחרת שהוא פיזר את הקטורת על הגחלים). עד שכל ההיכל לא התמלא בעשן לא יצא הכהן מקודש קודשים.
יצא ובא לו בדרך בית כניסתו,
דרך יציאתו של הכהן הגדול היתה באותו אופן כדרך ביאתו. פניו המשיכו להיות מופנים כלפי הארון (כלפי צד דרום) וצעד אחורנית כ''תלמיד הנפטר מרבו'' (שאינו מפנה אחוריו כלפיו אלא צועד אחורנית), עד שהגיע לפתח הצפוני של הפרוכת הפנימית. יצא שוב לבין שתי הפרוכות לכיוון דרום, למקום הפתח הדרומי של הפרוכת החיצונית. ומשם חזר להיכל (קודש).
ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. ולא היה מאריך בתפלתו, שלא להבעית את ישראל.
כשהגיע להיכל התפלל והודה לקדוש ברוך הוא על כך שנכנס ויצא בשלום מבית קודשי הקודשים בלי פגע.
מסיימת המשנה כי הכהן הגדול לא האריך בתפילה זו, שכן, עם ישראל מביט ומחכה בקוצר רוח לראות את הכהן הגדול יוצא מקדש הקדשים, ולכן לא רצה לתת להם להמתין מתוך חשש ויראה זמן רב.
 

מהו המסר

• הכהן הגדול חזר מהקטרת הקטורת כאשר פניו אל הארון ולא אחוריו. כך הוא מנהג כבוד כלפי השכינה השורה בקודש הקודשים, כמו גם כלפי הרב כשהתלמיד פונה והולך ממנו.
אלו הלכות של נתינת כבוד כלפי השכינה וכלפי תלמידי חכמים המייצגים את התורה, אך ניתן נלמד מכך להתייחסות בכבוד גם כלפי כל אדם ואדם. אין הלכה ללכת אחורנית כאשר פונים מאדם לאחר שיחה עמו, אך בתוך השיחה וגם לאחריה יש לכבד את האנשים, לא לזלזל בהם, גם אם אינם מסכימים והולכים בדרך שלנו.
• בצאת הכהן הגדול מבית קדשי הקדשים הוא בוודאי התרגש מאוד מאוד. שמח על כך שהצליח להקטיר את הקטורת ולצאת בשלום משם. תחושות אלו הביאו אותו להודות מקרב לב לקדוש ברוך הוא על כך, ומסתמא היה מעוניין להמשיך עוד ועוד בתפילה מתוך התעלות עצומה במעמד המרומם והנשגב שאך לפני דקות יצא ממנו. אך רגישותו של הכהן הגדול כפי העם המחכים ומצפים לו, גרמה לו לקצר מאוד בתפילתו, ולהשאיר את הודאה והודיה לקדוש ברוך הוא לזמן מאוחר יותר.
נלמד מכאן עד כמה צריך אדם להיות רגיש לסביבתו. להבין מהן תחושותיהם של האנשים, ולנסות עד כמה שניתן להתייחס לתחושות אלו בכל הכבוד הראוי, אפילו אם הדבר דורש השקעה מועטת יותר בעבודת ה' הפרטית שלו.
נציג דוגמא קטנה לנושא: אם קבענו פגישה עם מאן דהוא, והוא ממתין ומחכה לבואנו, והגיע עת התפילה באותו זמן (מלכתחילה יש לכוון את מועדי הפגישה בהתאם ללוח זמנים זה, אך אם קרה המקרה ובכל אופן האדם חייב להתפלל שלא יעבור זמן תפילה), רצוי להודיע לאדם על כך, ובמקביל, אין להאריך בתפילה באותה עת, אלא להשתדל להתפלל בכוונה שלמה בזמן סביר.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]