שתי דרכים להתנהלות / רפי זברגר

יומא מט ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו שהכהן הגדול חפן מן הקטורת פעם ראשונה מחוץ להיכל ומכניס לכלי. בידו הימנית החזיק את המחתה עם הגחלים (כבידה יותר, ולכן החזיקה ביד ימין) ובידו השמאלית הכף (בזך) עם הקטורת, וכך נכנס לקודש הקודשים. הגמרא דנה בשאלה האם הכהן הגדול ביום הכיפורים, חייב לחפון פעם שניה בתוך קדש הקדשים. במאמר זה נלמד ברייתא המתארת את עבודת הקטורת בתוך קודש קודשים, אשר מוכיחה כי אמנם הכהן הגדול חייב לחפון פעם שנייה.

הנושא

כיצד הוא עושה? אוחז את הבזך בראש אצבעותיו, ויש אומרים: בשיניו, ומעלה בגודלו, עד שמגעת לבין אצילי ידיו. וחוזר ומחזירה לתוך חפניו,
החלק הראשון של הברייתא מתאר את אופן חפינת הקטורת בתוך קדש קדשים מהבזך אל ידיו. הכהן מחבר את שתי ידיו זה אל זה ומחזיק את הבזך בראשי האצבעות, או לפי דעה אחרת בשיניו. באגודלים שלו הוא מושך את הבזך לכיוון הזרועות, עד שהוא מגיע למרפקים. ובשלב זה הכף עצמה נמצאת על כפות ידיו, ואז הוא מטה את הכף פעם ימינה ופעם שמאלה עד שהקטורת עוברת מן הבזך אל כפות ידיו.
וצוברה, כדי שיהא עשנה שוהה לבוא. ויש אומרים: מפזרה, כדי שיהא עשנה ממהרת לבוא. וזו היא עבודה קשה שבמקדש.
לאחר שהקטורת עברה לכפות ידיו הוא מניח את הקטורת על הגחלים. ישנן שתי דעות כיצד עשה זאת. יש אומרים שהוא צובר את הקטורת במקום אחד ולא מפזר, כדי שתהיה שהות עד שהגחלים ישרפו את הקטורת ויעלו עשן למעלה (העשן מתחיל לעלות רק כשכל הערימה נשרפת). דעה שניה סוברת כי הכהן הגדול אינו צובר את כל הקטורת במקום אחד, אלא מפזר אותה מתוך כוונה הפוכה – למהר את עליית העשן, ובכך הכהן הגדול לא יסתכל על קודש הקודשים וימהר לצאת משם.
מסיימת הברייתא וקובעת כי החפינה השנייה הזאת היא עבודה קשה במקדש. יש מחלוקת מהו הקושי בעבודה זו. יש מסבירים כי הפעולה המתוארת לעיל של החפינה בקודש הקודשים היא העבודה הקשה (רמב''ם), ויש אומרים כי ההחזקה של הכף בין שיניו (לדעה הסוברת כך) או הזהירות שמא לא יכווה בזמן שצובר את הקטורת על הגחלים (תוספות).
זו היא ותו לא? והא איכא מליקה, והא איכא קמיצה!
מקשה הגמרא קושיא שכבר הזכרנו אותה לעיל, האם רק עבודת החפינה היא העבודה הקשה במקדש, והרי למדנו כי גם מליקה של העוף, וקמיצה של המנחות מוגדרות כעבודות קשות במקדש.
אלא: זו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש.
עונה הגמרא שאמנם כן. חפינה היא אחת מעבודות הקשות שבמקדש.
שמע מינה: חופן וחוזר וחופן, שמע מינה.
מסיימת הגמרא את ההוכחה מן הברייתא, בכך שאמנם למדנו כי ישנה חפינה שניה בקודש הקודשים, וכך נפתרה השאלה האם אמנם ישנה חפינה שנייה או לא. 
 

מהו המסר

המחלוקת בברייתא לגבי אופן שפיכת הקטורת על הגחלים אולי מתמקדת בשאלת סדרי עדיפויות. התנא הסובר כי הכהן הגדול צובר את הקטורת על הגחלים, ובכך משהה את עליית העשן מן הקטורת מעדיף לעבוד בצורה ''מתונה ושקולה''. מניח את הקטורת ''בנחת ובלי לחץ'' ובזמן שהאש תלבה את הקטורת, הכהן הגדול יצא מבית קודש הקודשים בנחת.
לעומתו, התנא הסובר כי הכהן הגדול מפזר את הקטורת, ובכך גורם לעליית העשן באותו רגע, סובר כי חייבים למהר ולעשות הכול כדי שהכהן כמעט ירוץ החוצה. אין להשהות. לא מחכים עד שהעשן יעלה. אנו רוצים לבצע פעולה מהירה וזריזה כדי להגיע לתוצאות רצויות כמה שיותר מהר.
אמנם השיקולים במחלוקת זו תלויים בהלכות המקדש ואופן פעולתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, אך נראה כי ניתן ללמוד ממחלוקת זו גם שתי דרכים בהתנהלותנו בחיים. יש המעדיפים לפעול ולעשות דברים בצורה מדודה ושקולה, ללא לחץ וללא מהירות מופרזת, העיקר לבצע בצורה טובה ויעילה. ומנגד, יש הסוברים כי הכול צריך להיות כאן ועכשיו ומהר. אם יש פעולה לבצע הרי שיש לבצעה בכל המהירות ובכל הזריזות המתבקשת, אף אם הדבר גורם ללחצים ותחושות של מועקה מסוימת.
אלו שתי דרכים לגיטימיות, ואולי כל אחת מתאימה לסוג אחר של אנשים. יש אנשים יותר מתונים, אולי אפילו יותר איטיים במידת מה, ולהם מתאימה הדרך הראשונה. יש אנשים ''שיש להם פלפל'', כל הזמן רוצים לרוץ קדימה, לעשות, לפעול והכול במהירות – להם מתאימה הדרך השניה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]