שאיפה למעלה / רפי זברגר

יומא מ''ה ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו בשלהי המשנה בדף ל''ג את הקטע העוסק במספר המערכות של אש אשר היו על גבי מזבח הנחושת :
בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: בכל יום שלש, והיום ארבע. רבי יהודה אומר: בכל יום שתים והיום שלש.
לפי שלוש הדעות ביום כיפור היתה מערכת עצים נוספת על מספר מערכות העצים שהיו כל השנה. רבי מאיר אומר שהיו בכל השנה ארבע מערכות עצים וביום כיפור חמש מערכות. רבי יוסי מוריד אחד וקובע שהיו שלש כל השנה וארבע ביום כיפור. רבי יהודה ממעיט מכולם וסובר שהיו כל השנה שתי מערכות וביום כיפור שלש.
בעמוד א' בדף שלנו מובאת ברייתא המסבירה את תפקיד המערכות לשיטות השונות:
תנו רבנן: בכל יום היו שתים מערכות והיום שלש. אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה שניה של קטורת, ואחת שמוסיפין בו ביום, דברי רבי יהודה.
שתי המערכות שהיו במשך כל השנה: המערכה העיקרית לשריפת הקרבנות ואבריהם. המערכה השנייה ממנה היו לוקחים גחלים עבור הקטורת שהקטירו מידי בקר וערב, כולל ביום כיפור . המערכה הנוספת ליום כיפור בלבד, לצורך גחלים של הקטורת שהיו מקטירים לפני ולפנים, בקדש הקודשים.
רבי יוסי אומר: בכל יום שלש והיום ארבע, אחת של מערכה גדולה, ואחת מערכה שניה של קטורת, ואחת של קיום האש, ואחת שמוסיפין בו ביום.
רבי יוסי מסכים לדעתו של רבי יהודה, אך מוסיף מערכה שלישית למשך השנה ורביעית ליום כיפור – מערכה שכל מטרתה להוסיף אש למערכה הראשית, אם וכאשר האש שלה קטינה ודועכת.
רבי (מאיר) אומר: בכל יום ארבע והיום חמש: אחת של מערכה גדולה, ואחת של מערכה שניה של קטורת, ואחת של קיום האש, ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפין בו ביום.
רבי מאיר מסכים לדעת רבי יוסי, אך מוסיף עוד מערכה, ובכך מספר מערכות בכל יום גדל לארבע, וביום הכיפורים לחמש מערכות. מטרת המערכה הנוספת לשרוף אברים ופדרים של קרבנות אתמול שלא הספיקו לשים אותם על המערכה או שעלו כבר למערכה אך לא נשרפו לגמרי. 

הנושא

הגמרא מפרטת ומרחיבה את המקורות לכל שלושת השיטות, נתמקד במקורות שיטת רבי מאיר:
ורבי מאיר, איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנא ליה?
שואלת הגמרא למקורו של רבי מאיר בצורך למערכה נוספת עבור האברים שלא נתעכלו אמש.
נפקא ליה מ-"וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים"
רבי מאיר לומד זאת מן האות וו במילה וְהָאֵשׁ בפסוק הנ''ל.
ורבנן וא"ו לא דרשי.
חכמים אינם דורשים יתור האות ו'
ורבנן, איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו?
שואלת הגמרא, חכמים שלא דרשו את דרשתו של רבי מאי, מה עושים בפועל עם איברים שלא נתעכלו מאמש?
מהדר להו למערכה גדולה.
עונה הגמרא כי לשיטת חכמים מחזירים אותם למערכה הגדולה שעל המזבח. ומיד מוכיחה זאת הגמרא מברייתא:
דתניא: מניין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שסודרן על גבי מזבח, ואם אין מחזיקן - שסודרן על הכבש או על גבי סובב עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן, תלמוד לומר: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:
הברייתא לומדת מן המילים "אשר תאכל האש את העלה" את הדין שלנו. איברים שהעלו אותם על המזבח ולא נתעכלו באש (או שלא הספיקו להעלותם בכלל) יש להעלותם שוב על המזבח על המערכה הגדולה, עליה מדבר הפסוק הקודם. מוסיפה הברייתא ופוסקת שאם אין מקום על המערכה ניתן להניח את האיברים על הכבש של המזבח (בחלק העליון של המזבח), או על גבי הסובב של המזבח למשך הלילה, ואז להקטירם שוב למחרת, על המערכה הגדולה של המזבח.
מעיר התוספות על המקום כי ההנחה הזאת על החצי העליון של המזבח (סובב נמצא בדיוק מעל חצי המזבח) ולא על חלקים תחתונים יותר כמו היסוד, או החלק התחתון של הכבש, מפקיעה את פסול ''לינה'' של איברים שהוקדשו ונשארו ללא עשייתם במשך הלילה. שכן, אם ישימו איברים אלו על רצפת העזרה, או בחלק התחתון של המזבח, הרי שיהיה אסור להעלותם שוב על המזבח, מכוח פסול ''לינה''.
 

מהו המסר

למדנו בברייתא ובהסבר התוספות, כי אם משאירים את האיברים הבלתי מעוכלים על ''פלג עליון של המזבח'' הרי שנחשב הדבר כאילו נשאר על המזבח, ואינו נפסל מדין ''לינה''. מדוע דווקא החלק העליון של המזבח? מדוע השארת האיברים על חלקו התחתון של המזבח נחשב כאילו מונח על הקרקע ונפסל בלינה?
ניתן אולי להשוות זאת לגוף האדם. פלג עליון של גוף האדם הוא החלק החשוב והמרכזי של האדם. בו שוכן המוח אשר מתפעל ומנווט את כל גופו הפיזי והנפשי, ובו שוכן גם ליבו של האדם המקנה לו את כוח החיות.
כמו גוף האדם, כך גם הפלג העליון של המזבח. בחלק זה מהלכים הכוהנים (על הסובב) ומבצעים את עבודתם. ובחלק זה שוכנות גם המערכות השונות שבהם נשרפים ונעכלים הקרבנות והמנחות והאיברים והפדרים. בחלק זה אף זורקים את דם עולת העוף (למעלה) ואת דם חטאת בהמה. אמנם יש גם זריקות דם לחלק התחתון של המזבח (עולת בהמה, וחטאת העוף), אבל עיקר העשייה נעשית למעלה, כמתואר לעיל.
נלמד מכך להסתכל תמיד למעלה. לשאוף להגיע למקומות החשובים והמרכזיים של החיים.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]