טוב ופחות טוב  / רפי זברגר

יומא מד ע''ב

הקדמה

במשנה בדף הקודם למדנו על הבדלים רבים בין הקטורת הנקטרת מידי יום, בקר וערב, לבין הקטורת של יום הכיפורים. אחד העקרונות המנחים של ההבדלים הוא להקל על עבודתו של הכהן הגדול המבצע את כל העבודה במשך כל היום הקדוש בעצמו:
... בכל יום היתה כבדה והיום קלה,
המחתה הינה כלי בו היו שמים את הגחלים הנלקחים מאחד המערכות שהיו על פני מזבח הנחושת. מחתה זו עשויה מזהב, אך הזהב של המחתה לשימוש ביום כיפור היה קל יותר ולכן הכלי היה קל יותר (כדי להקל על הכהן הגדול).
בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה,
ידית המחתה של יום כיפור הייתה ארוכה יותר מהידית של המחתה בה השתמשו במשך השנה. גם כאן המטרה היא להקל על הכהן הגדול. כאשר הידית ארוכה יכול הכהן לסייע לעצמו בעזרת זרוע ידו.
בכל יום היתה זהבה ירוק והיום אדום, דברי רבי מנחם.
ההבדל שמוסיף רבי מנחם עוסק בחשיבות יום כיפור על שאר ימות השנה. עקב כך קובע רבי מנחם כי זהב המחתה של יום כיפור היה אדום, לעומת זהב המחתה של שאר ימות השנה אשר היה זהב צהוב (בלשון המשנה ירוק).
בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא חפניו...
כפי שהזכרנו לעיל, קטורת היומית התחלקה לשנים, מחציתה (פרס = חצי) בבקר ומחציתה בין הערביים. ביום כיפור היתה הקטרה אחת במידת ''מלוא חופניו'' של הכהן הגדול. 

הנושא

נדון בקטע גמרא בשלהי הדף שלנו ובתחילת הדף הבא, המתייחס על ההבדל של סוגי זהב המחתה בין קטורת היומית לקטורת יום כיפור:
אמר רב חסדא: שבעה זהבים הן: זהב, וזהב טוב, וזהב אופיר, וזהב מופז, וזהב שחוט, וזהב סגור, וזהב פרוים.
רב חסדא מונה שבעה סוגים של זהב, מהפחות טוב עד הזהב הטוב ביותר.
זהב וזהב טוב – דכתיב (בראשית ב', י''ב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם:
יש זהב המכונה ''טוב'' כמצוין בפסוק בפרשת בראשית, ומזה אנו לומדים כי יש זהב פחות טוב, וזה הכוונה זהב ללא כינוי לידו, לעומת ''זהב טוב''.
זהב אופיר - דאתי מאופיר,
זהב יקר ששלמה המלך הביא מארץ אופיר עבור עשיית המקדש.
זהב מופז - שדומה לפז,
כפירוש רש''י: מצהיב (מזהיר) כמו מרגלית (פז).
זהב שחוט - שנטוה כחוט,
זהב עדין כמו חוט שטווים אותו
זהב סגור - בשעה שנפתח כל החנויות נסגרות,
זהב באיכות כל כך טובה, שכאשר היא נמכרת בשוק, כל שאר החנויות המוכרות זהב אחר נסגרות מחוסר קונים.
זהב פרוים - שדומה לדם הפרים.
זהו הזהב הטוב ביותר אשר צבעו דומה לדם פרים
רב אשי אמר: חמשה הן, וכל חד וחד אית ביה זהב וזהב טוב.
רב אשי מונה רק את חמשת הסוגים האחרונים של רב חסדא, אך בכל אחד מהסוגים הנ''ל, היה זהב ''רגיל'' וזהב ''טוב''.
תניא נמי הכי: בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים.
ומביאה הגמרא הוכחה מברייתא המרחיבה את לשון המשנה, וקובעת כי זהב המחתה של הקטורת ביום הכיפורים היה עשוי מזהב אדום, וזהו הזהב האיכותי ביותר אשר צבעו דומה לדם הפרים. 

מהו המסר

הגמרא מסיקה בצדק מן הפסוק בפרשת בראשית, כי כאשר מתארים משהו כדבר ''טוב'', זה אומר שיש דבר נוסף מקביל לו, שהוא פחות טוב ממנו. עיקרון זה מזכיר דין מהלכות אבק לשון הרע, האוסר לשבח אדם בפני שונאו. שהרי סיפור דברים טובים אלו, עלול להוציא מפיו של השונא דברים לא טובים על שונאו. הוא יכול להגיד אולי הדבר הזה טוב, אבל דברים אחרים, ותכונות אחרות שלו ממש לא טובות.
זו גם משמעות של ''זהב סגור''. ברגע שנפתחת חנות עם זהב באיכות מעולה, היא ''מורידה'' באופן אוטומטי את מכירות הזהב של החנויות האחרות וגורמת לסגירתן. הכול נקבע באופן יחסי לדבר הטוב. כולם ''מתיישרים לימין''.
לפעמים גם ''אמירה טובה'', עלולה לגרום להשוואות ולהתייחסויות לדברים אחרים, ובסופו של דבר לאמירות לא טובות. זהב טוב, משמעותו שיש גם זהב ''רגיל'' שהוא פחות טוב.
וכך מסיים הרב שרקי את שיעורו בנושא לשון הרע: חז"ל הישוו את לשון הרע לשלושת העברות החמורות שבתורה: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. גילוי עריות הוא מצד הגוף. עבודה זרה היא מצד הנפש. ושפיכות דמים היא מצד צלם אלוקים. לכן כל המדבר לשון הרע כאילו עבר על שלוש עבירות אלו. תיקון הדיבור יצילנו משלוש עבירות אלו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]