רגישות גבוהה / רפי זברגר

יומא לט ע''א

הקדמה

היום מתחילים את הפרק הרביעי, והמשנה הראשונה ממשיכה לעסוק בהגרלת שני השעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל.
נקדים ונאמר כי הגורל לה' הוא "הנכבד" יותר, ו"בימים טובים" של כוהנים גדולים, יצא לכהן הגדול כל שנה גורל זה. (כפי שנכתב בהמשך הדף). נלמד את ראשיתה של המשנה:
טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו.
הכהן הגדול עומד לפני שני השעירים מכניס את שתי ידיו לקלפי ומעלה גורל בכל יד, על אחד כתוב לה' ועל השני כתוב לעזאזל. מעמד זה מלווה בסגן של הכהן הגדול העומד לימינו וראש בית אב של אותו שבוע העומד לשמאלו.
נלמד בהמשך, דעת תנא הסובר כי ההגרלה בוצעה באופן שונה. 

הנושא

מתניתין דלא כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: הסגן וכהן גדול מכניסין ידן בקלפי, אם בימינו של כהן גדול עולה - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם בימינו של סגן עולה - ראש בית אב אומר לו לכהן גדול: דבר מילך.
הברייתא מתארת את ביצוע הגורל באופן שונה. הכהן הגדול מכניס לתוך הקלפי רק יד אחת, יד ימין. ובמקביל מכניס גם סגננו את יד ימין לתוך הקלפי. אם הגורל של שעיר לה' עולה ביד (ימין) של הכהן הגדול, הרי שהסגן אומר לו להגביה את ידו שכולם יראו כי עלה בידו של הכהן הגדול הגורל לה'. אך אם יצא לכהן הגדול קרבן לעזאזל ולסגן יצא גורל לה', אזי ראש בית אב אומר לכהן הגדול ''לומר את דברו'' ולהכריז ''לה' חטאת''. במקרה זה הכהן הגדול לא מגביה את ידו, שהרי יש בידו הגורל לעזאזל.
הרי שאנו רואים כי רבי יהודה בברייתא חולק על התנא של משנתנו. במשנה שלנו הכהן הגדול מכניס את שתי ידיו, ואילו רבי יהודה סובר שהכהן הגדול מכניס רק את יד ימינו, והסגן מכניס את יד ימינו שלו.
ונימא ליה סגן!
שואלת הגמרא, מדוע במקרה ולא עלתה לכהן הגדול גורל לה', הסגן לא מבקש ממנו ''לומר את דברו'' ומטילים זאת על ראש בית אב.
כיון דלא סליק בידיה - חלשא דעתיה.
עונה הגמרא כי הכהן הגדול מרגיש לא בנוח כאשר הוא העלה את הגורל לעזאזל והסגן העלה את הגורל לה'. ואם הסגן יגיד לו ''לומר דברו'' הרי הכהן הגדול ירגיש עוד יותר לא בנוח מהמצב.
במאי קא מיפלגי? מר סבר: ימינא דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול, ומר סבר: כי הדדי נינהו
מנסה הגמרא להבין את שורש מחלוקתם של רבי יהודה והתנא של משנתנו. השאלה הנידונה מתחבטת בין שני כללים. האחד, שכל עבודות יום הכיפורים צריכות להיעשות על ידי הכהן הגדול, והשני, עבודות במקדש צריכות להיעשות ביד ימין.
לאור זאת מסבירה הגמרא, כי רבי יהודה סובר שיד ימין, גם שהיא של הסגן, עדיפה על ידו השמאלית של הכהן הגדול.
והתנא של משנתנו סובר כי עדיפה עבודת כהן גדול, ויד שמאל שלו ''שווה'' ליד ימין של הסגן. 

מהו המסר

תשובת הגמרא "כיון דלא סליק בידיה - חלשא דעתיה" מלמדת אותנו עד כמה רגישים חכמים לתחושות של אנשים, ובמיוחד לתחושותיו של הכהן הגדול ביום הקדוש ביותר, יום הכיפורים. הכהן הגדול מרגיש לא טוב עם עליית גורל לעזאזל בידו הימנית, ולכן מנסים לא להעצים את תחושותיו הלא טובות, כך שהסגן, אשר ידו הוציאה את הגורל לה', יבקש ממנו לומר ''לה' חטאת''.
לומדים מכאן כי אנו נדרשים לרגישות גבוהה מאוד לתחושות הזולת. זו בעצם יישום הלאו של אונאת דברים ככתוב בספר ויקרא (כ''ה, י''ז): וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
נצטט חלק מדברי ספר החינוך על איסור זה. כמה אזהרות וכמה זירוזין שהזהירונו זכרונם לברכה בעניין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לביישם, והפליגו בדבר עד שאמרו שלא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים.
וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאוד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון, וכמו שאמרו זכרונם לברכה 'גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלהיך וגו'
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]