מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
בן סורר- מניעת הידרדרות
"מתרין בו בפני שלשה, ומלקין אותו. חזר וקלקל - נדון בעשרים ושלשה". מתרים בפני שני עדים, ומלקים אותו בפני שלושה עדים. מה משמעות ההתראה? רש"י מסביר שאין מדובר על התראה רגילה כמו בעבירות אחרות, מאחר שכאן אביו ואמו יוזמים את הפניה לבית דין, ואין עדים על המעשה עצמו: "ועוד, זו ספק התראה הוא אם עובר הוא אם לאו, שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה. אלא מוכיחין אותו, ...שלא ירגיל, ואם לא שמע מלקין אותו בבית דין". הרמב"ם (הל' ממרים ז, ז) כותב שמדובר בהתראה רגילה: "מביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב ואכל אותה אכילה האמורה אחר ההתראה, וזו היא עדות הראשונה ומלקין אותו כשאר חייבי מלקות".
מדוע רש"י מפרש שההתראה המדוברת היא תוכחה? על הצורך להוכיח את הבן הסורר ניתן ללמוד מהמצב הקיצון לאחר שבן סורר נענש ונהרג: "ארבעה צריכין הכרזה: המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין" (סנהדרין פט ע"א). אחר שנענשו צריך להכריז על כך כדי להרתיע אחרים. הרדב"ז (הלכות ממרים ג, ח) מסביר את המכנה המשותף: "לפי שמיתתן של אלו נראה בעיני העם דבר זר. זקן ממרא לא עשה דבר אלא שהורה להחמיר, ולא עוד מומת. וכן בן סורר ומורה מומת על מה שעתיד לעשות שסופו ללסטם את הבריות. וכן עדים זוממין מומתין על מה שיזמו לעשות ולא על מה שעבר. וכן המסית מומת אע"פ שלא קבל המוסת את דבריו. וכיון שהדבר זר בעיני השומע לפיכך הצריך בהם הכתוב הכרזה וכל העם ישמעו וייראו". אין איסור לשתות יין ולאכול בשר, אך בשל הגניבה מכספי האבא והאווירה הכוללת, סופה של ההידרדרות ידועה מראש. חכמים יצרו מנגנון שתפקידו לנסות למנוע ולעצור את הסחף באמצעות התוכחה, לפני שאותו נער מתבגר יתויג כבן סורר ומורה. החכמה היא לזהות את הכיוון השלילי בשלב מוקדם, ולא שכבר אין ברירה ואז נענש בעונש מיתה.
