האם עדיף להשפיע מבפנים או מבחוץ?
הרב דב קדרון
יומא לד ע"ב
הכהן הגדול צריך לטבול במקווה כמה פעמים ביום הכפורים, ואם הוא היה זקן או חולה או איסטניס, שקשה לו לטבול במים קרים – היו מחממים לו את המים. במשנה ובגמרא נאמר שהיו מחממים עששיות של ברזל מערב יום הכפורים ולמחרת מטילים אותם למים כדי שיתחממו קצת. הרמב"ם מוסיף עצה נוספת: לערב מים חמים במי המקווה.
ב"בירור הלכה" מובא הסברו של בעל שיח יצחק, שמבחינה הלכתית יש עדיפות לחמם את המקווה באמצעות מים חמים ולא באמצעות ברזל, כי כאשר מטילים ברזל חם לתוך מים קרים זוהי פעולה שגורמת לצירוף וחיזוק הברזל, כפי שנאמר בגמרא, אך לפעמים מי המקווה קרים מאוד, או שהכהן איסטניס במיוחד והמים החמים אינם מחממים את המקווה די הצורך, לכן היו משתמשים גם בברזל.
לפעמים יש התלבטות כאשר אדם אחד או קבוצה של אנשים רוצים להשפיע על אנשים אחרים, האם להיכנס ולהתערב ביניהם ולהשפיע מבפנים, או שמא עדיף לנסות להשפיע מבחוץ. מדברים אלו ניתן ללמוד מהו הקו המנחה: אם כאשר המשפיע ייכנס הוא יוכל להשפיע מחומו ולגרום לשינוי אצל אותם אנשים אז עדיף להשפיע מבפנים, אבל אם ההשפעה לא תהיה ניכרת אז יש להשפיע מבחוץ.
בנו של החפץ חיים, הרב אריה ליב, סיפר שפעם אמר לו אביו באנחה: אני מרגיש שאצלי יש רתיחה ואצלך יש חום, ואם כך יורדת ההתלהבות בהפרש של דור אחד, אז מה יהיה בדורות הבאים?
