מסורת / רפי זברגר

יומא לב ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף ל' כי הכהן הגדול ביום הכיפורים, טבל חמש טבילות וקידש ידים ורגלים עשר פעמים. הגמרא בדף שלנו מרחיבה ולומדת את המקורות לכך. 
 

הנושא

תנו רבנן: וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם (במדבר ט''ז, כ''ג):, למה הוא בא?
פשט פסוק כ''ג המצוטט לעיל אינו מובן. שהרי הפסוקים לפני כן מדברים על עבודה מיוחדת של כהן גדול ביום הכיפורים: שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל, ופר של הכהן הגדול. הפסוק שלאחר מכן עוסק בהקרבת אילו של הכהן הגדול ואיל העם, ופסוק כ''ג הנמצא בתווך, לא ברור מה משמעותו ומה סיבת בואו של הכהן הגדול שוב לאהל מועד. לכן מגיעים חכמים למסקנה כי:
אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה.
הפסוק מדבר על כניסה שניה של הכהן הגדול לקדש קדשים ביום הכיפורים, על מנת להוציא את הכף והמחתה של הקטורת שהניחם שם לפני כן. ולגבי עיתוי פעולה זו ממשיכה הגמרא וקובעת:
וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ מפסוק זה. -
סדר הפסוקים בפרשיה של עבודת כהן גדול נכתבה לפי סדר עבודתו של הכהן הגדול, חוץ מפסוק זה, שלמרות שהוא נכתב לפני הקרבת אילו של הכהן הגדול והקרבת איל העם, הוא בוצע בפועל לאחר מכן. לאור זאת סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפור הוא כדלהלן (עבודות מיוחדות ליום כיפור בבגדי לבן, עבודות ''רגילות'' בבגדי זהב):
• קרבן תמיד של שחר והקטרת קטורת הנקטרת מידי יום, וחלק מקרבנות מוסף – בגדי זהב
• פר ושעיר של כהן גדול, הקטרת קטורת (והשארתו בקודש קודשים), שליחת שעיר לעזאזל למדבר – בגדי לבן
• הקרבת איל של הכהן הגדול ואיל העם – בגדי זהב
• הוצאת המחתה וכף עליו היתה מונחת הקטורת מקודש קדשים – בגדי לבן
• סיום קרבנות מוסף, מנחה של בין הערביים, קטורת של בין הערביים – בגדי זהב.
מאי טעמא?
מנסה הגמרא מיד להבין מדוע? מה הסיבה שאנו מייחסים לפסוק עבודת הוצאת הקטורת, ולפיכך משנים גם את סדר הפסוקים ביחס לעשייה בפועל ביום הכיפורים?
אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, ואי כסדרן - לא משכחת להו אלא שלש טבילות וששה קידושין.
רב חסדא מתרץ כי יש לנו קבלה ממשה רבינו שהיו באותו יום חמש טבילות ועשרה קידושי ידים ורגלים של הכהן הגדול ביום הכיפורים. ואם אמנם נשאיר את סדר העבודה כסדר הפסוקים, והוצאת הכף והמחתה של הקטורת מקודש קודשים תיעשה מיד לאחר שאר עבודות המיוחדות ליום זה (פר ושעיר והכנסת הקטורת לקודש קודשים והקטרתו) הרי שיהיו לנו רק שלש טבילות וששה קידושי ידים ורגלים. פעם אחת לפני עבודות היום ''הרגילות'', פעם לפני כל עבודות יום הכיפורים, ופעם שלישית ואחרונה לפני עבודות סיום היום ''הרגילות''.
תשובתו של רב חסדא מעוררת התפעלות. לפי הסבר זה,אנו בעצם עושים שני ''שינויים'' מפשט הכתוב:
• קובעים כי הכף והמחתה נשארו בקודש הקודשים, והכהן הגדול המשיך בעבודות היום במקביל, וזו משמעות הפסוק שכאמור אינה באה לידי ביטוי בפשט הפסוק.
• משנים את הסדר של העבודה מסדר הפסוקים, ו''מעבירים'' את הפסוק הנ''ל לאחר מכן, כך שבעצם תתווסף לנו מהלך נוסף של עבודה מיוחדת ליום כיפור, ובכך ''נשלים'' את מספר הטבילות וקידושי ידים ורגליים לזה שקבלנו במסורת ממשה רבנו.
אמנם בהמשך הגמרא נלמד מקורות נוספים לכך שהיו חמש טבילות ועשרה קידושי ידים ורגלים, אך לא נאמר לנו כי הטבילות מבדילות בין הפעולות השונות, והיינו יכולים לחשוב כי הטבילות תהיינה בזו אחר זו. הלכה למשה מסיני מלמדת אותנו כי היו חמשה מעברים בין עבודת יום כיפור לעבודה ''רגילה'', ובכל מעבר שכזה היתה טבילה ושני קידושי ידים ורגלים (תוספות). 
 

מהו המסר

למדנו היום כמה עוצמה יש להלכה ממשה מסיני, עד כדי ביצוע ''שינויים'' המשנים אפילו פשט פסוקים בתורה.
הלכה למשה מסיני הינה המסורת העתיקה אשר עוברת מדור לדור, מחייבת כל אחד ואחד מעם ישראל, ונותנת כוח ועוצמה לעשייה שלנו. משה רבנו לימד את אהרן ובניו, הזקנים וכל העם, וכך עברה לה המסורת, במשך אלפי שנים מאב לבן, ובן לנכד וכן הלאה.
ניתן ללמוד מכך גם על מסורות אחרות, כמו מסורת משפחתית העוברת מדור לדור, אשר גם היא מחזקת ומגבשת את המשפחה, ונותנת לכל אחד ואחד מבני המשפחה ערך מוסף חשוב לחיים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]