לימוד מכל אדם / רפי זברגר

יומא כח ע''א-ע''ב

הקדמה

בעז''ה אנו מתחילים את הפרק השלישי. לאחר שלמדנו בפרק הראשון על אופן תרומת הדשן, המשנה הראשונה של הפרק השלישי עוסקת בהמשך עבודת כהן גדול ביום הכיפור. נלמד את תחילתה של המשנה:
אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה!
בפרשת קדושים (ויקרא י''ט, ו') נאמר: בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף: מן המילים בְּיוֹם זִבְחֲכֶם לומדים כי עבודות הקרבנות המתחילות בשחיטת קרבן תמיד חייבות להיות ביום ולא בלילה.
לאור זאת מלמדת אותנו המשנה כי סגן כהן הגדול, שהיה ''ממונה'' בעבודת יום הכיפור, אומר לכוהנים לצאת ולעלות על החומה או הגג, ולראות האם ''האיר המזרח'', זמן שממנו אפשר כבר לשחוט את קרבן התמיד.
אם הגיע, הרואה אומר: ברקאי!
הכהן שעלה לגג או מעל החומה וראה את אור השחר מפציע, מכריז ואומר ''ברקאי'' – לשון ''צוהר''.
מתיא בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח עד שבחברון? והוא אומר: הן.
לפי מתיא בן שמואל, הרואה צריך להבחין בהארת פני המזרח עד לחברון הדרומית לירושלים, ולהכריז על כך.
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא ובה מחלוקת מהי לשון ההודעה על עלות השחר, לא נתמקד בכך, אלא בהמשך הגמרא, שם דנים על זמן קרבן תמיד של בין הערביים.
אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם - מכי משחרי כותלי.
''צלותיה דאברהם'' לפירושו של רש''י הוא ''תפילת הערב''. כוונת רש''י לזמן תפילת מנחה אשר מתחילה עם תחילת נטיית השמש לכוון מערב, שם היא שוקעת. קובע רב ספרא כי תפילתו מנחה (של אברהם) מתחילה ברגע שהכתלים ''עושים צל'' (בלשון הגמרא ''משחירים'') לכיוון מזרח. שהרי בצהרי היום השמש נמצאת במאה ושמונים מעלות מלמעלה ואינה עושה צל. מהרגע שהשמש נוטה למערב, נוצר צל של הכותל לכיוון מזרח, וזהו זמן תחילת תפילת מנחה.
אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר?
לפי הסברו של רש''י, שואל רב יוסף: האם אנחנו נלמד זריזות של קיום מצווה (תפילת מנחה מיד עם ''השחרת הכתלים'')? הערוך מוסיף ומסביר, כיצד נלמד מאברהם שקיום מצוותיו היה לפני מתן תורה המחייבת, והרי יש לנו ללמוד מדברי נביאים שקיימו את התורה לאחר נתינתה.
אמר רבא: תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה? דתניא (ויקרא י''ב, ג'): וביום השמיני ימול בשר ערלתו - מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (בראשית כ''ב, ג'): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:
מקשה רבא על קושייתו של רב יוסף: מדוע שלא נלמד זריזות מאברהם, והרי הוא המקור למידת הזריזות במצוות מילה. הגדרת זמן מצוות מילה היא בכל היום השמיני ככתוב בפרשת תזריע. בכל אופן למדנו כ "יש עניין'' להזדרז ולקיים את המצווה בשעות הבקר, כמתואר בפרשת וירא, שאברהם הזדרז והשכים כדי לקיים מצוות בוראו לעקוד את יצחק בנו.
אלא אמר רבא: רב יוסף הא קא קשיא ליה; דתנן: חל ערבי פסחים להיות בערב שבת - נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה. ונשחטיה מכי משחרי כותלי!
אלא מסביר רבא כי קושייתו של רב יוסף מתייחסת לדין ערב פסח אשר חל להיות בשבת קודש. נאמר במשנה בפרק ערבי פסחים, כי שחיטת קרבן פסח ביום כזה מתחילה בשעה שש וחצי (זמניות) של היום. מקשה רב יוסף (לפי הסברו של רבא), מדוע לא פסקו לשחוט מזמן ''השחרת הכתלים'' (מעט אחרי חצות היום) כפי שהסברנו לעיל.
הגמרא מיישבת את הקושיא בשלושה אופנים, אך לא נתמקד בכך במסגרת מאמר זה.
הגמרא במסכת ברכות (כ''ו:) מלמדת כי אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה ויעקב תיקן תפילת ערבית. תוספות מקשה שם, ביחס לתקנת מנחה על ידי יצחק מגמרתנו:
ואף על גב דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי שחרי כתלי
כיצד קובעת הגמרא כי יצחק תיקן תפילת מנחה, והלא למדנו כי אברהם כבר התפלל תפילה זו? מתרצים הוספות:
ויש לומר: היינו אחר שתקנה יצחק.
אמנם יצחק תיקן תפילת מנחה, וייחוס תפילת מנחה לאברהם הוא לאחר התקנה של יצחק בנו.
תוספות הרא''ש מצטט את תשובת התוספות ומוסיף הסבר נוסף:
אי נמי: גם מתחלה אמרה, דאפילו עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, כדאיתא בפרק אמר להם הממונה, אלא שלא עשה קבע לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק.
אברהם אבינו כבר התפלל תפילת מנחה לפני תקנת יצחק, כפי שלמדנו שהוא קיים את כל התורה כולה. יצחק תיקן בהמשך כי תפילה זו תהיה תפילת קבע לכולם.
 

מהו המסר

• רבא אשר הקשה על רב יוסף, מתרץ ומסביר בעצמו את קושייתו של רב יוסף. נלמד מדרך זו של חכמים, לא להקשות על מנת לקנטר, אלא אך ורק לנסות ולחפש "להגיע לאמת''. ולכן, אם רבא יודע להסביר את שאלת רב יוסף, למרות שהקשה עליו - אין מניעה שיעשה זאת.
• להסבר תוספות (והסבר ראשון של תוספות הרא''ש), נוכל לומר כי למרות פער השנים הגדול בין אברהם ליצחק (מאה שנה), אברהם הזקן ''לא התבייש'' להתפלל תפילה שהבן הצעיר שלו תקנה. נלמד מאברהם מהי גדלות רוח וכבוד רב, אשר אבא אמור לרכוש לבנו (כמו גם לכל אדם), גם אם פער הגילים ביניהם גדול מאוד.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]