מדוע נזכר דווקא עירוב תבשילין?
הרב דב קדרון
יומא כח ע"ב
אמר רבא ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורותי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
רבי חיים בן עטר (אור החיים הקדוש, בראשית מט,א) כותב שהאבות קיבלו את התורה משם, שקיבל מנח, שקיבל מחנוך, שקיבל מאדם הראשון, אשר למד את התורה מפי הגבורה. אמנם אדם הראשון נצטווה רק על שבע מצוות ולא היה חייב לקיים את שאר התורה, אך האבות, בגלל שחיבבו את דבר ה' קיימו את הכל. אכן, תוספות ישנים (ד"ה אפילו) מקשים מדוע נזכרת דווקא מצוות עירוב תבשילין כדבר חידוש, שקיים אברהם אבינו מצווה זו, יותר מאשר מצוות אחרות.
מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות איגרת תתיא, מובא בלקט ביאורי אגדות שבהוצאת מכון "הלכה ברורה") ביאר שעניין זה בא להדגיש את גדולת חכמתו הקדושה של אברהם אבינו, שלא רק הבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור, אלא הבחין גם בין קודש לקודש, שכן מצוות עירוב תבשילין באה להדגיש את החומרה של קדושת השבת יותר מאשר קדושת יום טוב, כפי שביארו במסכת ביצה (טו,ב).
מכאן ניתן להבין שהדברים אינם כפשוטם, כי ייתכן שהקיום של התורה על ידי אבותינו לא היה בהכרח באותו אופן שבו אנו מקיימים את המצוות, אלא כוונת חז"ל היא שהם הבינו בעומק בינתם את העקרונות של התורה שלפיהם צריך אדם לחיות, וחיו כך, באופן שאנחנו יכולים להגיע לדרגה זו רק באמצעות קיום המצוות.
