ללמוד לעצור כבר כשאנחנו מריחים תהליך מזיק
יומא כח ע"ב
אורלי גולדקלנג, מקור ראשון
כמו ריחו של חומץ חריף שלא צריך יותר מסדק קטן כדי לצאת לעולם, כך גם מידות לא ראויות ולא רצויות זקוקות רק לחור קטן שלא נסתם
המשנה מספרת כי הממונה – סגן הכוהן הגדול – קורא בבוקר יום הכיפורים לכוהנים לצאת לראות אם הגיע זמן שחיטה של קורבן התמיד של בוקר. כוהן אחד עולה לגג וכשהוא רואה את עמוד השחר עולה הוא מכריז שהתחיל הבוקר להבריק. מתיא בן שמואל אומר שהוא קורא: "האיר פני כל המזרח". שואלים אותו: "עד חברון?", והוא עונה: כן, ורק אז אפשר להתחיל בעבודת הקודש.
המשנה מסבירה שנדרשו לפרוצדורה זו משום שפעם אחת עלה מאור הלבנה וחשבו שהאירה השמש ושחטו את התמיד בטרם עת, מה שדרש להוביל את הקורבן לבית השרפה. הגמרא תברר בהמשך באיזה תאריך יכולה להתרחש טעות כזו, אולם בשלב זה היא מבקשת לברר: איך ייתכן שטעו בין אור הלבנה לאור השמש כשאורן שונה כל כך? שהרי אור הלבנה "מיתמר ועולה כמקל" ואור החמה מתפזר "לכאן ולכאן". מביאה הגמרא ברייתא בבית המדרש של רבי ישמעאל שאומרת: יום מעונן היה, וביום כזה גם אור הלבנה מתפזר בדומה לאור החמה.
בהקשר זה מביאה הגמרא מימרות בשם רב נחמן, שאומר: חום השמש ביום מעונן קשה יותר מחום השמש ביום בהיר. כיצד? בדומה לצנצנת חומץ סגורה היטב, שדי בנקב אחד במכסה כדי שריח החומץ יתפרץ ויעלה בצורה חריפה יותר מאשר אם לא היה מכוסה כלל. שכן ריח החומץ היוצא מחור אחד הוא מרוכז מאוד, בעוד הריח היוצא מצנצנת פתוחה מתפזר. עוד מוסיף רב נחמן כי ליישר מבט אל קרני שמש קשה יותר מליישר מבט אל השמש עצמה. כיצד? בדומה לזרם מים דק הנשפך על אדם שהוא קשה לו יותר מכניסה של כל גופו למים. רב נחמן מביא דוגמאות נוספות מסוג זה, אך נסתפק באחת נוספת שגולשת לדף הבא: הרהורי עבירה לשיטת רב נחמן קשים לגוף האדם מהעבירה עצמה, בדומה לריח הצלי שמעורר בו תאווה שקשה יותר מאכילת הצלי עצמו.
הדוגמאות שציין רב נחמן כמובן לא באו להכשיר את העבירה כמו גם את יישור המבט לשמש אלא להזהיר מהרהורי עבירה, כמו ממבט ישיר לקרן השמש. הוא מבקש מהאדם לעצור כבר בראשיתו של תהליך מזיק ולא להמתין לסכנה ברורה ומיידית.
רב נחמן מציג דוגמאות שלגביהן אין לאדם ספק שהן מובילות לנזק. העבירה מובנת מאליה, כך גם הנזק לעיניים ממבט ישיר אל השמש, וכמובן פתיחת צנצנת שמכילה ריח חריף שיפיץ ריח לא נעים בסביבה. אבל בדיוק כאן חשוב לו לציין: אל תחשבו שרק בשלב שהכול פרוץ מגיע הנזק. ההפך, הנזק היותר קשה הוא במעשה הראשון, הקטן והצר כנקב קטנטן במכסה של צנצנת חומץ. כבר בשלב הרהורי העבירה האדם טרוד ומתנתק מעצמו ומהווייתו היותר קדושה, שכן הוא טרוד כל כך "בריח הצלי". כך גם האדם הפוגע, המסית; זה שיוצר אווירה שלילית בסביבתו – די לו בנקב קטן, בהערה עוקצנית אחת, כדי להבאיש ולהחמיץ את האוויר ואת האווירה של החדר כולו. למעשה, הפגיעה הקטנה אך הממוקדת הזו – נזקה גדול הרבה יותר ממי ששפתו והתנהלותו ברגיל עוינת ולא נעימה. איתו אנחנו עוד יודעים להתמודד כמו שחייה במים קרים שכבר התרגלנו לטמפרטורה שלהם. אבל זילוף של מים קרים מקפיא את דמנו, מכאיב וצורב.
רב נחמן מבקש מאיתנו לזכור את ריח החומץ החריף שלא זקוק ליותר מחריץ אחד כדי לעבור בו, כדי שנדאג לא רק למכסה על מידות לא ראויות ולא רצויות אלא שגם נדאג לסתום את החורים.
