שינויים מתונים / רפי זברגר

יומא טו ע''א

הקדמה

במסגרת הדיון בדף הקודם על סדר העבודה בשבעת ימי הפרישה של הכהן הגדול, בין פעולת הקטרת הקטורת לבין הטבת הנרות, ציטטה הגמרא משנה ממסכת תמיד (פרק ד', משנה א') העוסקת באופן זריקת הדם בקרבן התמיד, בה למדנו מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון איש המצפה.
בדף שלנו עושה הגמרא זום למשנה זו, ומנסה להבין את דעתו של רבי שמעון איש המצפה:
גופא: בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחית צפונית, מערבית דרומית - נותן מערבית דרומית. ותני עלה: רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד; בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחית צפונית, מערבית דרומית - נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה.
לשם הבנת המשנה נקדים ונתאר מספר הבדלים בין זריקת דם חטאת (בהמה) לזריקת דם עולה (בהמה):
• בעולה זורקים את הדם על המזבח ובחטאת מקנח הכהן אצבעו הטבול בדם הקרבן על המזבח.
• בעולה נותנים ''שתי מתנות שהן ארבע''. זורקים בקרן צפונית מזרחית, כך שהדם נשפך על שתי הקרנות (צפון ומזרח) כנ''ל בצד דרום מערב. בחטאת נותנים "ארבע מתנות שהן ארבע" (קינוח כדלעיל) על ארבע צידי המזבח.
• בעולה הדם נזרק למטה מחוט הסקרא (פס הנמצא באמצע גובה המזבח), ובחטאת למעלה מחוט הסקרא.
לדעת תנא קמא, זריקת דם התמיד נעשית ככל זריקות דם העולה – "שתי מתנות שהן ארבע". רבי שמעון איש המצפה מסכים לזריקה בקרן צפונית מזרחית (שתים שהן ארבע) אך סובר כי שתי הזריקות הנוספות נעשות באותו אופן של קרבן חטאת: אחת לקרן מערבית והשניה לקרן דרומית (אמנם בזריקה, ולמטה - כמו עולה, אך "שתי מתנות שהן שתים" כחטאת).
 

הנושא

מנסה הגמרא להבין את דעת רבי שמעון איש המצפה: מאי טעמא דרבי שמעון איש המצפה?
מדוע רבי שמעון מאחד בקרבן תמיד גם מנהג מקרבן חטאת, למרות שקרבן זה מוגדר כקרבן עולה?
אמר רבי יוחנן משום חד דבי רבי ינאי: אמר קרא (במדבר כ''ח, ט''ו): וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ. עולה היא, ואמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת. הא כיצד? נותן אחת שהיא שתים כמעשה עולה, שתים שהן שתים כמעשה חטאת.
רבי יוחנן מסביר כי מקור דינו של רבי שמעון איש המצפה מפסוק בפרשת פנחס העוסק בקרבן מוסף של ראש חודש, ושם נאמר: לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד מתוך משפט זה אנו למדים שתי הלכות הקשורות לקרבן תמיד:
1. קרבן תמיד הינו קרבן עולה ( עֹלַת הַתָּמִיד)
2. בקרבן תמיד (למרות שהוא קרבן עולה) יש להוסיף גם הלכות המתבצעות בקרבן חטאת (לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד)
לכן סובר רבי שמעון איש המצפה, כי אופן זריקת הדם של קרבן התמיד נעשה בשני אופנים: בקרן צפונית מזרחית – כמו עולה (שתי מתנות שהן ארבע), ובקרן דרומית מערבית כמו חטאת (שתי מתנות שהן שתים).
וליתן שתים שהן ארבע כמעשה עולה, וארבע שהן ארבע כמעשה חטאת!
מקשה הגמרא על הסברו של רבי יוחנן: אם יש לצרף מעשים של קרבן חטאת ביחד עם מעשי קרבן עולה, מדוע שלא נבצע את כל הזריקות של עולה (שתים שהן ארבע), ובנוסף נבצע גם זריקות של חטאת (ארבע שהן ארבע)?
לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין.
דוחה הגמרא את הקושיא ואומרת כי לא ייתכן שלאחר שסיימנו פעולה שלמה של זריקת הדם, שהיא כידוע ''מכפר'' של הקרבן, נבצע שוב פעולה שלמה נוספת של כפרת חטאת? (אין מכפר אחר מכפר!)
- וכי מצינו דמים שחציין חטאת וחציין עולה? אלא - על כרחן הקישן הכתוב, הכא נמי - בעל כרחן הקישן הכתוב!
דוחה הגמרא את הדחיה ואומרת, נכון, לא מצאנו ''מכפר אחר מכפר'', אך גם לא מצאנו שילוב של מעשי חטאת בקרבן עולה. ומכיוון שכל הלימוד של שילוב שני מעשי קרבנות יחדיו נלמד מהיקש הפסוק כפי שראינו לעיל, הרי זהו ''מעשה מיוחד'' ולכן ייתכן שיהיה גם ''מכפר אחר מכפר'' ויצטרכו לזרוק את כל זריקות הדם כמו עולה, ולאחר מכן, יצרכו שוב לזרוק את כל זריקות הדם כמו חטאת.
התם - פסוק מתנות בעלמא היא.
עונה הגמרא תשובה מעניינת: בשיטתו של רבי שמעון איש המצפה אמנם משלבים בין מעשים של שני קרבנות, אך רק על ידי ''פיסוק מתנות''. כלומר, יש שינוי, אך ''שינוי מינורי'' – הכל כמו עולה (זריקה, ובחצי התחתון של המזבח) אך בקרן אחת (דרומית מערבית) מחלקים את הזריקה לשנים, אחת לדרומית ואחת למערבית.
הגמרא ממשיכה להקשות על שיטת רבי שמעון איש המצפה, ומנסה להבין מדוע דווקא שינוי זה מבוצע ולא שינויים אחרים, אך נסתפק בכך במאמר זה.
 

מהו המסר

מתוך תשובת הגמרא "פסוק מתנות בעלמא היא" ניתן ללמוד עיקרון מעניין לחיים. אנחנו לא מחפשים ''זעזועים'' בחיים. אין שאיפה לשבור מוסכמות, לשנות שינויים דרמטיים, אלא אם כן הדבר נדרש. ההיקש בפסוק המצוטט לעיל לימד אותנו כי יש לבצע במהלך הקרבת קרבן תמיד גם פעולות של קרבן חטאת, למרות היותו מוגדר כקרבן עולה. לאור זאת היה ניתן להפליג ולבצע זאת בדרכים שונות: או להוסיף ממש ארבע זריקות נוספות כמו חטאת, או לשנות את מיקום זריקת הדם (למעלה במקום למטה) וכן הלאה. אך לא – רבי שמעון איש המצפה מלמד אותנו לשיטתו, כי אין להפליג. אין לבצע ''זעזוע'' ולהוסיף ''נדבכים כבדים'' לפעולות קרבן התמיד. נבצע ''שינוי מינורי'' ונזרוק את הדם (כמו קרבן עולה אך) בשתי זריקות במקום באחת שהיא שתיים.
הנהגה זו כפי שלמדנו מלמדת אותנו "פרק בביצוע שינויים בחיים". מכיוון שקשה לאנשים לבצע שינויים דרמטיים וכבדי משקל, הרי שביצוע השינוי במתינות, באורך רוח, בסבלנות, מתוך כבוד רב לאנשים אשר עליהם חל השינוי, יתקבל בברכה ויהפוך את המהלך לנעים ויעיל.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]