מדוע הכהן הגדול הצדיק נמנה עם הרשעים?
הרב דב קדרון
יומא ט ע"א
בתקופת בית המקדש השני היו יותר משלוש מאות כהנים גדולים, ובגמרא נזכרים ארבעה בלבד מתוכם שהיו צדיקים, ועל כל השאר נאמר (משלי י, כז): "וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה". החתם סופר (חו"מ סימן כא) מקשה על כך: מדוע לא נזכר בין הכהנים הצדיקים גם יהושע בן גמלא, שעליו נאמר (ב"ב כא,א) שהוא זכור לטוב, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, והיה צדיק גמור (תוספות שם).
תשובתו היא שיהושע בן גמלא נכלל ביחד עם הכהנים הגדולים הרשעים, משום שמבואר במסכת יבמות (סא,א) שהוא התמנה לכהונה הגדולה על ידי ינאי המלך בגלל שוחד שנתנה לו מרתא בת ביתוס, שהייתה מקודשת ליהושע בן גמלא, כלומר: למרות שהוא היה צדיק גמור היו כהנים אחרים שהתאימו יותר ממנו לתפקיד הכהן הגדול, ומכיוון שהוא התמנה לתפקיד בגלל שוחד, מינוי כזה נקרא "קשר רשעים", ומשום כך הוא נכלל עם הכהנים הגדולים הרשעים ולא עם הצדיקים.
החתם סופר כתב זאת בקשר לקהילה במדינת שוייץ, שלאחר שנפטר הרב, מילא בנו את מקומו, אולם עמד תלמיד חכם אחר וטען שהוא צריך להיות רב המקום, כי הוא בן המדינה וגם תבע זאת בבית המשפט על פי חוקי המקום. מוסיף על כך החתם סופר שלכל מינוי ציבורי צריכים להתקיים שני תנאים: א. שהמועמד מתאים לתפקיד. ב. שהציבור רוצים ומעוניינים בו. מי שמתמנה באמצעים לא כשרים, כמו יהושע בן גמלא, או על פי בית המשפט בכפייה נגד רצון הציבור, למרות שהוא צדיק, זו נחשבת עבירה גדולה עד כדי כך שיהיה נמנה בין הרשעים.
