אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"לא יהיה קדש מבני ישראל"
קנין שפחה בחצר השגרירות
אל מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר, הגיעה שאלה מרה. בישיבה פלונית למד בחור מצוין חשוב ונכבד, ורק חסרון אחד נסתר לו – ממזר הוא. איש לא ידע מפגמו זה, אבל כיון שהגיע לפרקו והיה מסרב לכל הצעות שידוכין שהציעו עבורו, הבין ראש הישיבה שדברים בגו ובא עימו בדברים, ואותו בחור גילה לו סודו במסתרים. כיון ששמע זאת ראש הישיבה נכנס בעובי הקורה וסופו של דבר מצא עבור אותו תלמיד שידוך הגון לפי מצבו. מדובר היה בנערה נכרייה אשר התעתדה להתגייר, אלא שראש הישיבה הציע שאותו בחור יקנה לשפחה כנענית את אותה נערה וישאנה, ולימים כאשר יעמידו דור ישחרר את בניו שהם בעצם עבדיו הכנענים, ואז יהיו הם גרים ולא ממזרים, ונמצא שטיהר את זרעו. וכן ישחרר את אשתו-שפחתו, ועדיין יהיה מותר בו – שהרי ממזר מותר בגיורת. (אלא שהילדים הנולדים לו ממנה ממזרים הם).
גופה של עצה זו מובאת כבר בקידושין (סט, א) אלא ששם מציעה הגמרא שהממזר יימכר לעבד עברי וכך יהיה מותר בשפחה כנענית. ברם בראשונים שם מבואר (רמב"ן ר"ן וריטב"א), כי כל האיסור של "לא יהיה קדש" האוסר על ישראל לשאת שפחה כנענית – הוא רק בישראל כשר, אבל ממזר "שהוא קדש ועומד שיצירתו בעבירה היתה מתחלה", אין לו איסור זה ויכול מלכתחילה לשאת שפחה כנענית ולטהר זרעו על ידה.
ברם, אף לאחר שהוטבו הדברים בעיני אותו בחור ואותה נערה, הרי לפני שעשה אותו ראש ישיבה מעשה, עמד והתייעץ עם חד מגדולי הדור הלא הוא מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר – ראב"ד ירושלים (שו"ת "אבן ישראל" חלק ט, צה).
הגרי"י הסכים איתן לגופה של עצה אך העיר שתי הערות: א מוכרח להיות שאותו ממזר הוא ודאי ממזר - שכן אם הוא ספק ממזר, הרי הוא אסור בשפחה מחמת הספק שמא ישראל הוא וחל עליו הלאו של לא יהיה קדש.
ב. אף אם אכן יובהר כי הוא ממזר ודאי, עדיין יש פגם בעצה זו שכן רוב המדינות בעולם מחויבות לאמנה בינלאומית האוסרת עבדות. ואם כן כיון שדינא דמלכותא דינא – הרי לא יחול קניינו, והרי אותה אשה תישאר נכרית. שכך מבואר ב"מגן אברהם" (סימן דש, יא) בשם "שו"ת מהרשד"ם" (יורה דעה סימן קצה), שבזמננו שגזר המלך שיהודי לא יקנה עבד – אם כן ישראלי הקונה עבדים, אין גופם קנוי לו ונחשבים רק כשכיריו. וכיון שבזמננו גזרו האומות שלא לנהוג יותר בעבדות, ורוב המדינות הסכימו לחוק זה – הרי דעת חלק מהפוסקים (שכן המהרשד"ם מביא אף דעה החולקת בענין ולדבריה אין לחוק המלך תוקף של 'דינא דמלכותא' בענין זה. הרחבנו בנידון זה אימתי יש למלך אותו כח של דינא דמלכותא - בגליון בראשית ש.ז.), שלא יחול קנין העבדות, ואם כן כל עצה זו קורסת.
אמנם, הגרי"י בחריפותו האופיינית מצא פתרון מקורי לבעיה זו. תחילה האריך לבאר שאף אם יש דינא דמלכותא בענין זה, הרי משעה שכבר יחול קנין העבדות באיזה אופן שהוא – דעת רוב הפוסקים שאין כח לדינא דמלכותא להפקיעו. ולפיכך הציע הגרי"י שאותו ממזר והשפחה המיועדת ייסעו לחצר אחת השגרירויות הזרות שמדינות המקור שלהן לא קיבלו על עצמן את אותה אמנה בינלאומית – ובחלק מהן אף נוהגת עבדות עד עצם היום הזה, וכיון שהחוק הבינלאומי קובע שבשטח השגרירות לא חלים חוקי המדינה המארחת אלא חוקי המדינה המשלחת – הרי יוכל לחול שם בחצר השגרירות קנין עבדות בשפחה. ולפי המבואר שלאחר שחל קנין זה – שוב אין כח בידי דינא דמלכותא להפקיעו, הרי הכל יבוא על מקומו בשלום, שקנין העבדות יחול והרי אותה נערה תהיה שפחתו של אותו ממזר, ולימים לכשיעמידו דור – ישחרר את בניו-עבדיו, ואלו יהיו גרים לכל דבר.
