כלכול צעדינו / רפי זברגר

יומא ח ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו בדף הקודם על מחלוקת אמוראים האם טומאה הותרה בציבור (רב נחמן) או דחויה היא בציבור (רב ששת). בדף הקודם ניסינו להעמיד מחלוקתם כמחלוקת תנאים (רב יהודה ורבי שמעון), בדף שלנו ממשיכים ומנסים לתלות מחלוקת תנאים נוספת במחלוקת האם ''הותרה'' או ''דחויה'':
נימא הני תנאי כהני תנאי; דתניא: אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה. כהן גדול ביום הכפורים - אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי.
מכל פרה אדומה במשך ההיסטוריה לקחו מעט אפר ושמו אותו למשמרת ב''חיל'' שבהר הבית, ומאפר זה היו מזים על הכוהנים בעת פרישתם (כהן גדול לפני יום כיפור, והכהן השורף את פרה אדומה לפני שריפתו). ישנה מחלוקת משולשת במשנה באילו ימים מתוך שבעת ימי הפרישה היו מזים:
• רבי מאיר סובר שלשני הכוהנים (כהן גדול לפני יום כיפור והכהן השורף את פרה אדומה) היו מזים בכל יום משבעת ימי הפרישה מאותו אפר צבור של פרות האדומות.
• גם רבי יוסי אינו מחלק בין שתי הפרישות, וסובר כי הפרישו בשני המעמדות, אבל רק בימים שלישי ושביעי של ימי הפרישה.
• רבי חנינא סגן הכוהנים מבדיל בין שתי הפרישות: בפרישת של הכהן השורף את פרה אדומה – מזין כל שבעת הימים, בפרישת הכהן הגדול לפני יום כיפור – מזין רק שלישי ושביעי.
מאי לאו בהא קא מיפלגי; רבי מאיר סבר: טומאה דחויה היא בציבור, ורבי יוסי סבר: טומאה היתר היא בציבור.
הגמרא כאמור מנסה לתלות את שורש מחלוקתם ב''הותרה'' ו''דחויה''. רבי מאיר סובר כי טומאה רק ''דחויה'' ולכן ה''טומאה חלה'' ויש לטהרה בהזאת אפר פרה בימים שלישי ושביעי לטומאה, כמו על כל טמא מת. ומכיוון שאנו לא יודעים את יום הטומאה, ייתכן כי היום השלישי לטומאתו, חל באחד מן הימים ראשון, שני, שלישי לפרישתו, ואז מזים עליו מדין ''יום שלישי לטומאה'', ובמקביל ייתכן כי היום השביעי לטומאתו חל באחד מן הימים חמישי, שישי, שביעי לטומאתו, ולכן מזים עליו בימים אלו מדין ''יום שביעי לטומאתו''.
ממשיכה הגמרא ומנסה לומר כי רבי יוסי כנראה סובר ''טומאה הותרה בציבור'', ולכן אין צורך עקרוני לטהרו באפר פרה אדומה, וכל סיבת ההזאה אינה אלא לימוד מימי המילואים, והוא דין דרבנן, ולכן מסתפקים לדעת רבי יוסי בהזאת שלישי ושביעי.
בהמשך, דוחה הגמרא ואומרת כי אין חובה להעמיד את שורש מחלוקת התנאים במשנה זו בשאלת ''הותרה'' ו''דחויה''. 
   

הנושא

כהרגלה של הגמרא, לאחר הדיון בשורש מחלוקתם של התנאים, מרחיבים בנושא המשנה שהובא אך ורק כדי ''לקשר בין מחלוקות'', עושים ''זום'' למשנה, ודנים בהזאה של שבעת ימי הפרישה:
מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא: בשלמא ראשון - שמא שלישי, שני - שמא שלישי, שלישי - שמא שלישי, חמישי - שמא שביעי, שישי - שמא שביעי, שביעי - שמא שביעי. אלא רביעי למה לי הזאה כלל? לא בשלישי איכא לספוקי, ולא בשביעי איכא לספוקי!
רבי יוסי מקשה על סברת רבי מאיר במשנה, לאור הסברנו לעיל. אנו מבינים מדוע מזים בימים ראשון, שני ושלישי – מדין הזאת שלישי לטומאה. כנ''ל בימים חמישי, שישי ושביעי, מדין הזאת שביעי לטומאה. אך לא ברור מדוע יש צורך להזות גם ביום הרביעי לטומאה, שהרי אינו נכנס לספק, לא של שלישי לטומאה ולא של שביעי לטומאה!
ולטעמיך, הזאה כל שבעה מי איכא? והא קיימא לן דהזאה שבות, ואינה דוחה את השבת. אלא מאי אית לך למימר - שבעה לבר משבת, הכא נמי - שבעה לבר מרביעי.
הגמרא מיישבת את הקושיא תוך כדי שאלה: האם ייתכן שבכל שבעת הימים היזו על הכהן, והרי כל דין הזאת אפר פרה על הכוהנים אינו אלא דין דרבנן, ואינו יכול לדחות איסור דאורייתא של שבת. אלא כנראה יש לומר שביום שבת בתוך שבעת הימים לא מזים, כדי לא לחלל שבת, כך גם ניתן לומר כי ביום הרביעי באמת לא מזים על הכהן.
אמר רבא: הלכך, כהן גדול ביום הכפורים, דלא בדידן תליא מילתא, אלא בקביעא דירחא תליא מילתא - בתלתא בתשרי בעי לאפרושי, וכל אימת דמתרמי תלתא בתשרי - מפרשינן ליה. אבל כהן השורף את הפרה, דבדידן תליא מילתא - מפרשינן ליה ברביעי בשבת, כי היכי דניתרמי רביעי שלו בשבת.
על התשובה לעיל, מוסיף רבא הערה מעניינת מאוד. אמרנו כי מתוך שבעת ימי הפרישה, ישנם שני ימים אפשריים, בהם לא יזו על הכהן: שבת, ויום רביעי. אומר רבא, כל מקום שניתן לאחד את שני הימים הללו, נעשה מאמץ לאחדם, כך שבעצם יהיה רק יום אחד ללא הזאה. לכן, ביום כיפור, שהוא זמן קבוע בלוח השנה, אין לנו ''אפשרות משחק'' וחייבים להפרישו ב-ג' בתשרי, ואם שבת לא יחול ביום רביעי לפרישה, אזי באמת יהיו שני ימים ללא הזאה (רק אם ראש השנה יחול ביום שני-שלישי, יחול ג' בתשרי ביום רביעי. ואז יאוחדו שבת ויום רביעי לפרישה).
אבל לדין שריפת פרה אדומה אין תאריך קבוע לעשייתו, לכן מציע רבא, להפרישו תמיד ביום רביעי בשבוע, כך שיום רביעי לפרישתו יחול תמיד בשבת, ובכך אנו מאחדים את שני הימים, ורק ביום אחד מתוך שבעת ימי הפרישה לא יזו על הכהן, ובכל ששת הימים האחרים (ראשון- שלישי, חמישי- שביעי) יזו על הכהן. 
 

מהו המסר

דברי רבא מעבירים לנו מסר חשוב, המלמד אותנו לכלכל צעדינו בכל מהלך בחיים. "חישוב פשוט", מביא אותנו להחלטה מתי להתחיל את אירוע פרישת כהן השורף את הפרה האדומה, כך שנתכנס ונגיע ליום רביעי של הפרישה בשבת קודש.
חשיבה והחלטה מתי ובאיזה אופן לבצע פעולות בחיים, לפעמים מונעות תקלות בהמשך, מביאות אותנו לתוצאות טובות יותר, ומיטיבות את ביצוע הפעולה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]