קדושה וטהרה = יראה ואהבה

הרב דב קדרון

יומא ח ע"ב

הכהן הגדול שהיה פורש מביתו שבעה ימים קודם יום הכפורים עשה זאת כדי להתקדש, ואילו הכהן השורף את הפרה האדומה פרש כדי להיטהר. על כך נאמר בגמרא: זה פרישתו לקדושה, ואחיו הכהנים נוגעין בו, וזה פרישתו לטהרה, ואין אחיו הכהנים נוגעין בו.

רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך פרשת צו) ביאר על פי דרך החסידות, שה"קדושה", שהיא מטרת פרישתו של הכהן הגדול, היא הכנה והזמנה, הכהן הגדול התכונן לעבודת ה'. ההכנה הזו נובעת ממידת היראה הנדרשת מכל יהודי, לכן נאמר ש"אחיו הכהנים נוגעין בו", כי ההכנה הזו היא דבר הנוגע לכל אחד ואחד.

ה"טהרה", שהייתה מטרת פרישתו של הכהן השורף את הפרה, היא מידת האהבה שממנה נובעת ההתלהבות בעבודת ה', ומכיוון שזוהי מעלה ומדרגה גדולה שאין לה גבול, נאמר על כך ש"אין אחיו הכהנים נוגעין בו", כי זוהי מדרגה שלא נוגעת לכל אחד ואחד, אלא רק ליחידים.

מעלת האהבה וההתלהבות תלויה במידת הענווה והשפלות, כי ככל שאדם עניו יותר כך גדלה אצלו מידת אהבת ה', ויש לכך רמז בפרה האדומה, שהייתה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, כלומר רק מי שחשב על עצמו שהוא שפל וטמא יכולה הפרה האדומה לטהרו, כי לפי גודל ענוותנותו יכולה להיות גודל אהבתו, אולם מי שמחזיק את עצמו כטהור וחושב שהוא כבר מתוקן ככל הצורך – זהו סימן שעדיין יושב בתוך טומאתו, כי המדרגה הזו אין לה קץ ותכלית.