הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא ט ע"ב
תלמוד בבלי יומא ט, ב:
"אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים".
כמה חמורה היא שנאת חינם.
נעבור לירושלמי
תלמוד ירושלמי יומא א, א:
"אבל בשני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים דלמא ר' זעירה ור' יעקב בר אחא ור' אבונה הוון יתבין אמרין ביותר שבראשון נבנה ובשני לא נבנה".
נשים לב שהירושלמי מגדיר את השנאת חינם (באופן עקרוני ניתן להסביר כך גם את הבבלי) כקטלוג כלומר הכנסה לתוך קבוצה מוגדרת וברגע שאתה באותה קבוצה ברור הדבר שאתה שרוף (וראה הקדמת הנצי"ב מוולוזין לספר בראשית מהם צדיקים עקומים) לא מודדים את האדם לפי עניינו, אלא לאיזו קבוצה הוא משתייך.
נשים לב להבדל נוסף בתלמוד הבבלי נאמר ששנאת חינם שקולה כנגד ג' עבירות בעוד שבירושלמי המסקנה היא שהיא יותר חמורה מג' עבירות.
ועוד נקודה מעניינת בירושלמי. לאחר המאמר לעיל יש דיון מעשיו של איזה דור חמורים יותר של דור חורבן ראשון או דור חורבן שני ומסיים הירושלמי:"... אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו".
עד שאתה בודק מי אשם תדע לך שהאחריות היא עלינו. אנחנו אשמים.
קבלת האחריות היא נושא מרכזי בירושלמי, ואכן רק בדף הקשר האחרון של שקלים העלינו את קבלת האחריות של נחמיה איש שיחין שהאשים את עצמו במיתת העני שלא האכיל אותו איך שצריך.
