אילוצים ומשמעותם / רפי זברגר

יומא ג ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת המסכת כי מפרישים את הכהן הגדול שבעה ימים לפני יום כיפור ללשכת הפרהדרין בהר הבית. כמו כן, ציטטנו בתחילת הגמרא את המשנה במסכת פרה המלמדת כי מפרישים גם את הכהן אשר שרף את פרה אדומה שבעה ימים לפני ביצוע השריפה.
בהמשך הגמרא למדנו את מקור שני דינים אלו לדעת רבי יוחנן:
אמר רב מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: אמר קרא (ויקרא ח, ל''ד): כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: לַעֲשֹׂת - אלו מעשי פרה, לְכַפֵּר - אלו מעשי יום הכפורים.
שתי הלכות אלו נלמדות מפסוק זה העוסק בימי המילואים. גם שם אהרן ובניו הכוהנים הופרשו שבעה ימים לפני חנוכת המשכן, ב-כ''ג באדר עד א' בניסן עת ''העברת המושכות'' ממשה לאהרן ולבניו.
 

הנושא

בעמוד ב' בדף שלנו מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים ביחס ללימוד מהפסוק לעיל:
כי אתא רב דימי אמר: רבי יוחנן מתני חדא, [רבי יהושע בן לוי] מתני תרתי.
רב דימי הגיע מארץ ישראל לבבל ואמר כי ישנה מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לגבי לימוד שלמדנו לעיל מן הפסוק, כמפורט מיד בהמשך הגמרא:
רבי יוחנן מתני חדא: לעשת לכפר - אלו מעשה יום הכפורים, [ורבי יהושע בן לוי] מתני תרתי: לעשת - אלו מעשה פרה, לכפר - אלו מעשה יום הכפורים.
רבי יוחנן לומד משתי המילים לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר על הפרשת הכהן הגדול ביום כיפור, ולא לומד על הפרשת הכהן לפני שריפת אפר הפרה. רבי יהושע בן לוי מפריד את המילים, כפי שראינו בדף הקודם, ולומד את שני הלימודים: גם כהן גדול ביום כיפור, וגם כהן השורף את הפרה – שניהם נלמדים מהפסוק להפרשתם שבעה ימים קודם לכן.
רבי יוחנן מתני חדא? והא אנן תנן: שבעת ימים קודם יום הכפורים, ושבעת ימים קודם שריפת הפרה! - מעלה בעלמא.
מקשה הגמרא קושיא ראשונה על רבי יוחנן: כיצד הוא לומד מהפסוק רק את הפרשת הכהן הגדול לפני יום כיפור, והרי את שתי ההפרשות למדנו במשניות (אצלנו ובמסכת פרה), וכיצד רבי יוחנן יכול לחלוק על משנה?
עונה הגמרא כי הוא אינו חולק על עצם הדין, ובאמת יש להפריש גם את הכהן השורף את הפרה, אך מקור דין זה אינו מהתורה אלא תקנת חכמים. סיבת התקנה: מכיוון שטימאו בכוונה את הכהן, כדי שישרוף את הפרה בעודו ''טבול יום'', כפי שלמדנו בדף הקודם, הרי ''חיזקו'' חכמים את האירוע במספר תקנות, כדי שלא יבואו לזלזל באפר פרה אדומה. לדעת רבי יוחנן, זו אחת מן התקנות שהפרישו את הכהן שבעה ימים לפני שריפת הפרה.
והא אמר רבי מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם, לעשת - אלו מעשה פרה. לכפר - אלו מעשה יום הכפורים!
קושיא שנייה ויותר חזקה מקשה הגמרא: כיצד אמרנו כי רבי יוחנן סובר שלמדנו מהפסוק רק לימוד אחד (כהן גדול ביום הכיפורים) ולא את ההפרשה של כהן השורף את הפרה, והרי למדנו בדף הקודם (וגם ציטטנו זאת בהקדמתנו), כי רבי יוחנן בעצמו למד את שני הלימודים מן הפסוק, ולא רק לימוד אחד, כפי שרב דימי אמר בשמו.
ההוא דרביה. דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: לעשת - אלו מעשה פרה, לכפר - אלו מעשה יום הכפורים.
עונה הגמרא, כי רבי יוחנן סובר בעצמו, כפי שרב דימי אמר בשמו, רק לימוד אחד מן הפסוק. ודבריו של רבי יוחנן בדף הקודם כי לומדים שני לימודים מהפסוק היו בשם רבי ישמעאל רבו, והוא כאמור לא סובר כמוהו.
 

מהו המסר

הרחבנו בדף הקודם על הסיבה שטימאו חכמים את הכהן השורף פרה אדומה. היום נתמקד בהשלכות של מעשה זה.
אין זה פשוט לגרום לכהן להיות טמא בכוונה תחילה, אך לאחר שכבר עשו זאת חכמים, הרי שיש לך השלכות לא פשוטות. ''הציבור'' הרואה דבר זה, ובמיוחד הכוהנים המשתמשים באפר פרה זו לטהרתם של טמאי מתים, יכולים לחשוב כי ישנה קולא גדולה במעשה אפר הפרה, ועלולים לזלזל, ולהשתמש באפר לצרכים שונים ומגוונים, שאינם המטרה של "מי חטאת". לכן עשו חכמים ''תיקון'' לתקנה שלהם, ו''חיזקו'' את משמעות וחשיבות של אפר פרה אדומה על ידי תקנות שונות.
ניתן ללמוד מכך, כי גם כשאנו עושים לפעמים מעשים שהם ''לא לכתחילה'', ורק מתוקף הנסיבות או אילוצים, יש לבחון היטב מהן ההשלכות של מעשה זה, ולנסות למתן אותן עד כמה שניתן.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]