ללכת עם הילד / רפי זברגר

פסחים קטז ע''א

הקדמה

שתי המשניות בדף עוסקות במרכז ליל הסדר, הוא הגדה וסיפור יציאת מצרים. תוך כדי, אנו למדים פרקים מרתקים בדרכי חינוך.
 

הנושא

מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.
אנו מוזגים כוס שנייה למרות שנשתה אותה רק בהמשך הערב, במטרת לגרות את הילדים לשאול שאלות. זהו בעצם כל סיפור ההגדה. התעניינות של הילדים לשאול ולהבין מה קורה. מה ''הסיפור'' הגדול שאנו יושבים כל המשפחה, לפעמים משפחה מורחבת מאוד, ומספרים על אירוע שאירע לפני אלפי שנים (בתשע''פ עברו 3,333 שנה מאז יציאת מצרים, אשר הייתה בשנת 2,448 לבריאת העולם). מזיגת כוס שניה במהלך סעודה, אינה פעולה הנעשית בדרך כלל, והיא ''אמורה'' לגרות את הילדים לשאול שאלות. וזו הסיבה העיקרית שאנו מוזגים כוס יין כבר בשלב זה.
ואם אין דעת בבן - אביו מלמדו:
בהוראה זו מלמדת אותנו המשנה כי כאשר הילדים אינם שואלים, אם בגלל שלא שמים לב לשינויים, או בגלל ש''הם לא נמצאים איתנו'' אלא מפליגים במחשבות ובעולמות שלהם, או מכל סיבה אחרת, במקרה זה חלה חובה על האבא ללמד את הבן לשאול. לנסות להביא אותו לעניין. לעורר אותו לשינויים הרבים שיש בערב זה, אשר באים בעיקר לגרות לשאול, לחקור ולהבין.
וכאן מגיעים לשאלות ''מה נשתנה'' אשר נועדו, לא רק לציין את ההבדלים שיש הערב לעומת כל השנה, אלא בעיקר לנסות ולהבין את טעם ההבדלים. מדוע עושים כל כך הרבה שינויים? מה הסיבה ומהי התכלית של שינויים אלו?
נראה במהלך הסבר השאלות כי הן אינן שאלות שעולות מעליהן, בהכרח בעקבות שינויים הנראים כבר בשלב זה של הערב, אלא כל מטרתן היא עצם הדיון וההתעסקות בכך.
1. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה?
''ארוחה רגילה'' במשך השנה מכילה בדרך כלל לחם מכל סוג שהוא. מעטים אוכלים גם מצה במשך השנה, אבל ''בשביל לגרות'' אנו אומרים שאוכלים גם מצה במשך השנה. ההבדל העיקרי שהערב, בליל הסדר, אין בכלל לחם ויש רק מצות, וזו ''שאלתנו'' הראשונה – מדוע ולשם מה?
2. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור?
למדנו כבר לעיל, על מצוות מרור שלאחר אכילת מצה, וכן על האפשרות לאכול מרור (חסה) גם על כרפס (כשאין לו ירקות אחרים). גם כאן השאלה מקדימה את המאוחר. אמנם כבר אכלנו כרפס, אך עיקר אכילת מרור עוד לפנינו, ובכל אופן, כבר מקדימים ומנסים להבין את משמעות הבדל זה, שבין ליל הסדר לכל השנה כולה.
3. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי?
על שאלה זו נעיר מספר הערות:
א. הכוונה לבשר קרבן הפסח, וגם קרבן חגיגה הנאכל בערב זה. המשנה היא לשיטה המשווה בין שני הקרבנות (בן תימא בדף ע.) וגם קרבן חגיגה נצלה כמו קרבן פסח.
ב. עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אין לצערנו קרבן פסח (וקרבן חגיגה), ולכן יש המחליפים שאלה זו בשאלה אחרת: שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין.
הרמב''ם מוסיף שאלה זו על ארבע שאלות של המשנה, ולשיטתו ישנן חמש קושיות.
4. שבכל הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו) +מסורת הש"ס: [מטבילין]+ פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?
אנו רואים שיש גרסאות שונות לשאלה זו, ואמנם הגמרא דנה בכך. לפי גרסתנו במשנה (סוגריים מרובעים) אנו מציינים כי כל השנה כולה מטבילין פעם אחת (טיבול ירקות במרק), ואילו הלילה טובלים פעמיים: בכרפס ובמרור. גם כאן השאלה מקדימה את מהלך הסדר, שהרי עדיין לא ראינו את הטיבול השני, אבל בכל אופן האבא כבר מגרה את הבן בשאלות אלו.
ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו.
עיקרון זה כל כך חשוב: ללכת עם הילדים. להבין איפה הם נמצאים, מה יכולות למידה שלהם? אילו יכולות קליטה יש להם בכל זמן נתון. האם הוא קשוב או עוסק בדברים שלו, ''ולא כל כך מעניין אותו'' כל הסיפור של הגדולים.
להבין את ''דעתו של הבן'' ולפי זה לנסות ולהתחבר אליו.
מתחיל בגנות ומסיים בשבח,
המצב היה ''על הפנים''. בני יעקב שהו במצרים שנים רבות, עבדו בפרך, סבלו ומתו רבים. ומתוך כך, מתוך הרע הגדול הזה, מתוך ''הגנות'' מגיעים אל היציאה החוצה. היציאה מעבדות לחרות. יציאה משפל חסר תקדים לקראת המעמד המרומם והגדול של קבלת התורה במעמד הר סיני. הלימוד החינוכי של נקודה זו כוללת מספר מרכיבים:
א. אין יאוש בעולם כלל. תמיד, אבל תמיד, יש לצפות לישועה ולנחמה. גם מתוך מצבים כל כך גרועים וחמורים, גם מתוך החושך הגדול, אנו תמיד מתפללים, מקווים ומצפים לישועה אשר בוא תבוא.
ב. לסיים בשבח. כמה חשוב להודות ולשבח את הקדוש ברוך הוא, אשר הוציאנו מתוך הגלות הקשה אל האור הגדול. כמה חשוב להודות לכל אדם ואדם, אשר מטיב עמנו ועושה לנו טוב. מידת הכרת הטוב, היא מידה מרכזית בעם ישראל, שאותה לומדים גם מתוך ''הסיום בשבח'' שבהגדה.
ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה.
זו פרשת הביכורים, אותה קוראים עם הבאת הביכורים לכוהנים בירושלים מדי שנה בשנה. קטע זה, הכתוב בפרשת כי תבוא, סורק את ההיסטוריה של עם ישראל, עד היום בו מביא האדם את ביכורי פירותיו לכהן ומודה לקדוש ברוך הוא על כך. זוהי הכרת הטוב במיטבה. 
 

מהו המסר

המסרים החינוכיים הרבים טבועים בתוך המאמר: גירוי הילדים לשאלות, הליכה עם הילד במקום שהוא נמצא, ניסיון להבין את השינויים הרבים בערב זה, והחשוב מכול: להודות ולשבח ולהכיר תודה למי שעשה לנו טובה, בראש וראשונה לריבונו של עולם שהביאנו לעולם הזה, ועושה לנו ניסים ונפלאות בכל עת, ערב ובקר וצהרים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]