ערבות הדדית במצוות ובמעשים טובים / רפי זברגר

פסחים קא ע''א

הקדמה

למדנו בדף הקודם על מחלוקתם של רבי יהודה ורבי יוסי לגבי אכילה והפסקת אכילה, בערבי שבת, ערבי ימים טובים וערב פסח. רב הונא ורב פפא חלקו מהי דעתם של התנאים, ובהמשך רב יהודה בשם שמואל גם התייחס גם לנושא:
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא: פורס מפה ומקדש.
רב יהודה מייצג דעת ביניים. אין צורך להפסיק לגמרי את הסעודה, כדעת רבי יהודה. גם אין היתר גורף להמשיך את הסעודה, כדעתו של רבי יוסי. אלא, אומר רב יהודה כי ניתן להמשיך בסעודה, אך עם כניסת שבת יש צורך ''לפרוס מפה'' על השולחן, כדי לעשות הבדלה בין סעודה לפני שבת וסעודה תוך כדי השבת, ולאחר מכן יש לקדש, ואז ניתן להמשיך בסעודה.
בעקבות הזכרת הקידוש, דנה הגמרא בשלהי דף ק', ותחילת דף ק''א, בדיני קידוש בבית כנסת, מנהג שהיה נהוג בעבר, ופחות נהוג היום. על נושא זה יסב מאמרנו.
 

הנושא

אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת. אמר רב: ידי יין - לא יצאו, ידי קידוש - יצאו. ושמואל אמר: אף ידי קידוש לא יצאו.
לפי כולם (רב ושמואל) אם קידשו בבית הכנסת, ולאחר מכן הלכו לביתם, ותוך כדי אכילה שותים יין – יש לחזור ולברך על היין, ולא יוצאים ידי חובת ברכת היין שהיה בקידוש בבית הכנסת. זאת, למרות שכשאדם מקדש על היין, ושותה יין בתוך הסעודה שלאחר הקידוש, אינו מחויב לחזור לברך על היין.
מחלוקתם של רב ושמואל, האם ידי קידוש יצאו. רב סובר כי כל המקדש וכל השומעים את הקידוש יצאו ידי חובת קידוש, ואינם צריכים לחזור ולקדש שוב בביתם. רב סובר שאין צורך שהקידוש יהיה במקום הסעודה, ולכן, אף אם אכלו בבית, שלא במקום הקידוש – יוצאים ידי חובת קידוש.
שמואל חולק וסובר, כי ''אין קידוש אלא במקום סעודה'', ומכיוון שלא אוכלים בבית הכנסת, לא יוצאים ידי חובת קידוש, ויש לחזור ולקדש בבית.
שואלת הגמרא שתי שאלות, אחת על שיטת רב ואחת על שיטתו של שמואל:
אלא לרב, למה ליה לקדושי בביתיה? - כדי להוציא בניו ובני ביתו.
לשיטת רב, למרות שיוצאים ידי חובת קידוש בבית הכנסת, חזרה על הקידוש בבית נועדה אך ורק להוציא את שאר בני הבית שלא היו בבית הכנסת, ולא שמעו את הקידוש. (מותר לאדם לחזור ולברך, אחרי שאדם יוצא ידי חובתו, כדי להוציא גם אחרים ידי חובה).
ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא? - לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא.
לשיטת שמואל, שלא יוצאים ידי חובת קידוש בבית הכנסת (אין קידוש אלא במקום סעודה), מטרת הקידוש בבית הכנסת להוציא ידי חובת קידוש את האורחים אשר אוכלים וישנים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת.
 
  

מהו המסר

למדנו היום על שני מקרים בהם אנשים עושים קידוש אך ורק כדי להוציא אנשים אחרים ידי חובה:
• לשיטת רב, קידוש בבית, לאחר קידוש בבית כנסת – להוציא את בני הבית שלא היו בבית הכנסת.
• לשיטת שמואל, קידוש בבית הכנסת (למרות שהמקדש אינו יוצא ידי חובת קידוש) – להוציא את האורחים ידי חובת קידוש.
שתי הלכות מעניינות אלו מלמדות אותנו מצוות עריבות הדדית. אין ספק שבעל הבית ערב לכל בני ביתו, ומוציא אותם ידי חובת מצוות קידוש, למרות שהוא אישית כבר אינו זקוק לכך. אך בהלכה השנייה לדעת שמואל, למדנו כי אדם יכול לעשות מצווה ולברך, כאשר כל מטרתו היא להוציא אחרים ידי חובתם, והוא עצמו ''אינו נהנה בכך''.
שנזכה להיות ערבים לאחרים במצוות ובמעשים טובים
 
  
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]