שמחה לאחד יכולה לצער שני / רפי זברגר

פסחים ק ע''א

הקדמה

הגמרא שאלה בדף הקודם, מדוע המשנה מזכירה את דין איסור אכילה סמוך למנחה בערב פסח בלבד, והרי, לשיטת רבי יהודה יש לנו דין דומה גם בערבי שבתות וימים טובים. הגמרא מצטטת ברייתא המתארת מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי לגבי אכילה בערבי שבתות וימים טובים:
תניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך.
נאמרו בגמרא שתי תשובות לשאלה:
1. רב הונא הסביר כי משנתנו סוברת כרבי יוסי, אשר אמנם מתיר לאכול בערבי שבתות וימים טובים עד חשיכה, אך בערב פסח מחמיר שלא לאכול מזמן הסמוך למנחה.
2. רב פפא הסביר כי משנתנו יכולה לסבור גם לשיטת רב יהודה, ובערבי שבתות אין לאכול מן המנחה ולמעלה – עד שעה תשע וחצי (זמניות) של היום, אך בערבי פסחים יש להקדים ולהפסיק לאכול מזמן הסמוך למנחה – סוף שעה תשיעית.
 

הנושא

הגמרא בעמוד א' מקשה על הסברו של לרב הונא:
ולרב הונא מי ניחא? והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, והלכה כרבי יוסי בערב שבת. הלכה כרבי יהודה בערב הפסח - מכלל דפליג רבי יוסי בתרוייהו!
רבי ירמיה או רבי אבהו פסקו כי הלכה כרבי יהודה בערב פסח (להפסיק לאכול מזמן הסמוך למנחה) והלכה כרבי יוסי בערב שבת (מותר לאכול עד חשכה). מתוך פסק זה אנו מבינים כי רבי יוסי חולק, וכנראה סובר כי מותר לאכול עד חשכה גם בערב פסח. וזו סתירה להסברו של רב הונא, כי משנתנו היא לדעת רבי יוסי אשר מסכים כי בערב פסח אין לאכול מן זמן הסמוך למנחה!
לא, הלכה - מכלל דפליגי בהפסקה. דתניא: מפסיקין לשבתות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אין מפסיקין.
מתרצת הגמרא כי הכלל שאמר רבי ירמיה (או רבי אבהו) אינו מתייחס לדין משנתנו עד מתי מותר לכתחילה לאכול בערבי פסחים, אלא על דין של הפסקה, אם התחיל לאכול בזמן המותר. במקרה זה חולקים רבי יהודה ורבי יוסי בערבי שבתות וגם בערבי פסח: רבי יהודה פוסק כי צריך להפסיק לאכול, ורבי יוסי סובר שאין צורך להפסיק (אלא ימשיך לאכול גם אחרי חשכה, יברך ברכת המזון, ולאחר מכן יקדש ).
בדין הפסקה  בערבי פסחים פסקנו כרבי יהודה המחייב להפסיק. אבל בדיני אכילה, יודה רבי יוסי (לדעת רב הונא) כי אין להתחיל לאכול בערבי פסחים סמוך למנחה.
ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהם היום. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי: ברבי, רצונך נפסיק, וניחוש לדברי יהודה חברנו?
הגמרא מספרת כי שלושה חכמים ישבו לאכול בערב שבת קודש בעכו, בזמן המותר להתחיל לאכול (לפני זמן מנחה), וקידש עליהם היום (כנראה היה בפורים אשר חל להיות ביום שישי). רבן שמעון בן גמליאל שאל את רבי יוסי, האם הוא רוצה להפסיק את הסעודה, ולחשוש לשיטת רבי יהודה (אשר ישב איתם בסעודה) הפוסק כי יש להפסיק בסעודה, למרות שרבי יוסי פוסק כי אין להפסיק?
אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?
ענה לו רבי יוסי: מדוע פתאום אתה חושש לדעת רבי יהודה, והרי בדרך כלל אתה (רבן שמעון בן גמליאל) "מחבב'' יותר את פסקי ההלכה שלי (של רבי יוסי) ביחס לפסקי ההלכה של רבי יהודה ("רבי יוסי - נימוקו עמו"). הוסיף רבי יוסי והמשיל את שאלת רבן שמעו בן גמליאל מסיפור אסתר והמן ואמר: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" (אתה ''כובש'' את שיטתי כשאני נמצא כאן?)
אמר לו: אם כן לא נפסיק, שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות.
לאחר ''תוכחתו'' של רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל, אמר רבן שמעון בן גמליאל כי אין להפסיק את הסעודה, כדי שהתלמידים לא יחשבו כי הלכה כרבי יהודה בדיני הפסקה, ויש להפסיק בסעודה עם כניסת שבת. (שהרי הלכה נפסקה כרבי יוסי בערבי שבתות וימים טובים)
אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי.
מסיימת הגמרא כי אמנם כך נהגו באותה סעודה, ואף פרסמו וקבעו כי הלכה כרבי יוסי בערבי שבתות, ואין צריכים להפסיק בסעודה עם כניסת השבת, אם החלה הסעודה בזמן מותר. 
  

מהו המסר

• שאלת רבן שמעון בן גמליאל, הייתה כנראה עקב העובדה שרבי יהודה ישב איתם בסעודה. רבן שמעון כנראה "הרגיש שלא בנוח", שיושבים חכמים גדולים ונוהגים הלכה למעשה כרבי יוסי, למרות שרבי יהודה מיסב עמהם לסעודה. זו בהחלט ''רגישות'' יפה וטובה, אך בסופו של דבר, רגישות כלפי חכם אחד, יכולה להיות ''חוסר רגישות'' לגבי חכם אחר. וזה בדיוק מה שקרה באירוע בעכו.
נלמד מכאן, להיות זהירים ורגישים מאוד לתחושות של אנשים הסובבים אותנו. לשים לב לרגישותם של כל האנשים, ולא לעשות מעשה שאולי ישמח את האחד, אך יצער את השני.
• מסבירים התוספות ועוד ראשונים כי בתחילה, לא חשש רבן שמעון בן גמליאל שמא יחשבו כי הלכה כרבי יהודה, ולכן הציע להחמיר כשיטתו. אך לאחר דין ודברים עם רבי יוסי, והתוכחה החזקה שרבי יוסי הוכיח את רבן שמעון בן גמליאל, הבין שאם לא יעשו מעשה, ולא יפסקו במפורש כי הלכה כרבי יוסי, עלולים התלמידים לטעות בדבר הלכה, ועלולים לפסוק כרבי יהודה.
יש לחשוב: מה יקרה אם בטעות יפסקו הלכה כרבי יהודה? מקסימום יפסיקו את הסעודה, ולאחר הקידוש יתחילו שוב בסעודת שבת. מה ההפסד הגדול אם יעשו כדברי רבי יהודה, עד כדי ש''לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי''?
אלא יש לומר, כי אם נפסקה הלכה כדברי המתיר (שאין להפסיק בסעודה) ''אין עניין'' להחמיר כשיטה השנייה. אנו לא מחפשים ללכת ולהחמיר, אלא משתדלים לפסוק הלכה ולעמוד מאחוריה, בין לחומרה ובין לקולא.
  
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]