מה המטרה של דיני אבלות?
הרב דב קדרון
פסחים צח ע"ב
אדם שהפריש את קרבן הפסח ומת בערב פסח קודם חצות היום – בנו לא יכול להקריב את הקרבן, מפני שחלים עליו דיני אנינות. מבארים תוספות (ד"ה הא) שלמרות שבלילה הוא יוכל לאכול, אין אפשרות להקריב עבורו את קרבן הפסח ביום, כמו שדרשו חז"ל (זבחים צט,ב): "שלמים – בזמן שהוא שלם".
בעניין זה הסביר בעל השם משמואל (פרשת כי תשא, שנת תרע) שאבל אינו נחשב אדם שלם, כי יש לו חסרון בשלמות הנפש. על פי זה הוא מבאר שדיני אבלות שציוותה התורה אינם רק תיקון לנפש הנפטר, אלא גם תיקון לאבל החי, כי כל מי שיש בו חיסרון ישנה אפשרות לכוחות הטומאה להידבק בו, ומכיוון שלאדם השרוי באבל יש חיסרון, יש להגן עליו שלא יידבקו בו אותם כוחות הטומאה, לכן באים דיני אבלות, שמי שמקפיד לקיימם נשאר בחסרונו ולא ניתנת אפשרות להשלים את אותו חיסרון מצד הטומאה.
על פי זה מובן למה הכהן הגדול אינו צריך לנהוג דיני אבלות, מפני שיש לו שלמות כל כך גדולה שלא נפגמת מחסרוו האבלות, לכן אין אצלו צורך לדיני אבלות.
על פי זה הוא מבאר את המדרשים (בב"ר פ' י"א): "ברכת ה' היא תעשיר זו השבת ולא יוסיף עצב עמה זה האבל", וכן (ויק"ר פ' י"ב): "פקודי ה' ישרים משמחי לב זה אהרן שהי' לבו עצב עליו בשביל בניו שמתו כיון שנתייחד עליו הדיבור שמח". כי כאשר יש לאבל עניין המאפשר לו שלמות של קדושה, כמו השבת, או כמו פקודי ה' המשמחים, אין לו בעצם צורך להקפיד על חסרונו שלא יושלם בטומאה, לכן אין דיני אבלות בפרהסיא נוהגים בשבת, כי היא מקור הברכה.
