מתי צריך חיפזון ומתי לא?

הרב דב קדרון

פסחים צו ע"א

אחד ההבדלים בין פסח מצרים לפסח דורות הוא שבמצרים אכלו את הפסח בחיפזון, כמו שנאמר (שמות יב, יא): "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן", אולם פסח דורות אינו צריך להיאכל בחיפזון.

מהו ההסבר להבדל הזה?

מצרים היה מקום של טומאה גדולה מאוד, כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות. גם בני ישראל שהיו שם הושפעו מאותה טומאה, כפי שמפורסם בדברי רבותינו האחרונים ששקעו במ"ט שערי טומאה.

המטרה של מצוות פסח מצרים הייתה לגרום לבני ישראל לצאת מן הטומאה, לסור מהרע, ועניין זה צריך להיעשות בחיפזון, אולם המטרה של פסח בדורות שלאחר מכן היא להתעלות בקדושה, והעלייה צריכה מתינות.

כך נאמר בשם האדמו"ר מגור בעל החידושי הרי"ם, שמוטב להאריך ב'ותמלוך' מאשר ב'ועל חטא', כי המאריך ב'ועל חטא' מתעמק ומתבוסס בחטא, כמו אדם הנמצא בתוך בוץ שמוטב לו למהר ולצאת משם משום שכל זמן שהוא בתוך הבוץ הוא טובע ומתטנף, אבל ב"ותמלוך" ראוי להאריך ביישוב הדעת ובכוונה.

לכן את פסח מצרים היה צורך לאכול בזריזות ובחיפזון, כדי לצאת מהר מן הטומאה, ולאחר שקיימו "סור מרע" בחיפזון, בדורות הבאים מקיים עם ישראל "עשה טוב" במתינות וביישוב הדעת.