איך מקריבים קרבנות בזמננו? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
פסחים צו ע"א
והתניא, בן בג בג אומר: מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה - שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו.
היום אין קרבנות, אז איך אפשר להתקרב לה', איך אפשר היום להקריב קרבן של אמת?
רבי לוי יצחק מברדיטשוב (קדושת לוי פרשת שמיני), עונה על שאלה זו על בסיס הסוגיה שלנו שקובעת כי כל קרבן טעון ביקורת של ארבעה ימים לפני שהוא מובא כקרבן, וקובע כי העובדה שיש צורך דווקא בארבעה ימים של בדיקה, איננה מקרית.
שהרי הרעיון של הקרבן הוא, שהאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא מוקרב על גבי המזבח, ובסופו של דבר להראות אחרי הקרבת הקרבן אחרת לגמרי ממה שהוא נראה לפני הקרבת הקרבן, משום שעניינו של הקרבן הוא בעיקר המסע הנפשי שהאדם אמור לעבור, בדרך לקרבת ה'.
בעצם, יש כאן משהו סימבולי, משום שהאדם דרך הקרבן הבהמי, מקריב גם את נפשו הבהמית שנמצאת בתוך ליבו פנימה, ועל ידי זה הוא הופך להיות פחות בהמה ויותר אדם.
וכיצד יכול האדם להגיע לתהליך הנפשי הזה?
לצורך כך הוא זקוק לברר בינו ובין עצמו מה מצבו בכל אחד מארבעת היסודות שמרכיבים את הבהמה שלו: יסוד האש שמדליק בו את הגאווה והכעס, יסוד המים – שגורם לו לזרום עם התאוות והתענוגים, יסוד הרוח – שגורם לו לעשות הרבה רוח, כמו הוללות וליצנות אבל פחות מידי דברים חיוביים, ויסוד העפר שמושך אותו למטה לעצלות וכבדות בעבודת ה'.
כל יום מהביקורת שמוקדשת לקרבן, אמור לשמש לאדם לביקורת על יסוד אחר בבהמה שלו. רק אחרי שהביקורת הזו הותירה אותו ללא המומים הללו, הוא אכן יכול להתקרב לה' בקרבן שהוא מביא.
התהליך הזה, אולי חסר היום את הממד הפיזי של הבאת הקרבן, אבל בלי שום ספק, הממד הנפשי עדיין קיים, ומחייב אותנו לעבור אותו בכדי להתקרב ולו במקצת לה'.
