תופשים טרמפ / רפי זברגר

פסחים ע''ט ע''א

הקדמה

למדנו כבר את הכלל של ''טומאה הותרה / הודחה בציבור". כלומר, אם רוב ציבור טמאים, למרות שבדרך כלל טמא פסול להקרבה, בין אם המקריב טמא ובין אם הכהן טמא, אך אם רוב הציבור טמאים – מותר להקריב את קרבן פסח. היום נלמד את המשנה בעמוד א', שהיא מקור הכלל הנ''ל: 
 

הנושא

נטמא קהל, או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים - יעשו בטומאה.
פוסקת המשנה כי בשלושת המקרים הבאים – כל ישראל עושים את קרבן פסח בטומאה:
1. כל הציבור נטמא.
2. רוב הציבור נטמא.
3. רוב הכוהנים טמאים, למרות שקהל ישראל טהורים.
הגמרא מביאה ברייתא המוסיפה מקרה רביעי, כאשר רוב כלי השרת טמאין, גם אז מקריבים בטומאה.
נוסיף מספר הערות חשובות, הקשורות לכלל של ''אין קרבן ציבור חלוק'':
1. כאשר רוב הציבור טמאים, גם מיעוט הטהורים מקריבים בטומאה.
2. כאשר רוב כוהנים טמאים (או רוב כלי השרת נטמאו) ואז ''טומאה הותרה (נדחתה) בציבור'' גם היחידים הטמאים, שבדרך כלל היו צריכים להידחות לפסח שני, מקריבים את הפסח הראשון בטומאתם.
3. כאשר רוב הציבור טמאים, באנו למחלוקת האם הותרה הטומאה או דחויה. אחת הנפקויות בין הותרה לדחויה היא האם הכוהנים המקריבים את קרבן הפסח לציבור יכולים להיות טמאים. אם הותרה – גם כוהנים טמאים יכולים להקריב את קרבן הפסח. אם דחויה – רק כוהנים טהורים יכולים להקריב את קרבן הפסח.
המשנה ממשיכה במקרה הפוך (מן המקרה הראשון),
נטמא מיעוט הקהל: טהורין - עושין את הראשון, והטמאין - עושין את השני:
אם רק מיעוט אנשים טמאים, הרי הטהורים מקריבים פסח בזמנו (ארבעה עשר בניסן) והמיעוט הטמא נדחה ועושה פסח שני ככתוב בתורה בפרשת נשא.
הגמרא דנה במקרה מיוחד של ''מחצה טהורין ומחצה טמאים'' ומביאה שלש דעות במקרה זה.

מהו המסר

ניתן לחרוז את שלוש הערות אשר הובאו לעיל ולומר, כי מצב מסוים יכול להביא אנשים לביצוע מעשים אשר ''באופן רגיל'' לא היו עושים אותם.
• המיעוט הטהור מקריב בטומאה, כאשר הרוב טמאים, למרות שבדרך כלל היה צריך להקריב בטהרה.
• יחידים טמאים מקריבים בפסח ראשון, כאשר רוב כוהנים טמאים, למרות שבדרך כלל היו נדחים לפסח שני.
• לדעת הסובר ''טומאה הותרה בציבור'' כוהנים טמאים (אף שהם מיעוט, ורוב הכוהנים טהורים) יכולים להקריב קרבן פסח (וכל קרבנות ציבור) אם רוב הציבור טמאים, למרות שבדרך כלל כוהנים טמאים פסולים מלהקריב קרבנות.
בשלושה מצבים אלו, המיעוט ''תפש טרמפ'' על המצב, ויכול לבצע דברים שבדרך כלל היו אסורים עליו.
ניתן לתת מספר משמעויות לתפישת טרמפ שכזאת?
 לנסות למצוא הזדמנויות. לפעמים המצב נראה ''על הפנים'' ומכל כיוון שמסתכלים עליו, לא נראה הפיתרון באופק. אך כאמור, לפעמים צריך ''למצוא הזדמנות'' שבדרך כלל אינה בנמצא, ולתפוש עליה טרמפ.
 משמעות "ביחד" של כציבור. אם רוב ציבור נמצא במצב מסוים, אנו נשתדל להביא גם את המיעוט לחיבור ולעשייה משותפת עם הרוב. להלן מספר דוגמאות המלמדות על כוחו הרב של הציבור:
o אנו מתקרבים לפורים (תשפ''א) ומהדהדת לנו קריאתה של אסתר למרדכי: לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד', ט''ז) - כוחו של הציבור יכול להבקיע רקיעים.
o ביחס לתפילת ציבור נאמר: מאי דכתיב (תהלים ס''ט, י''ד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ - אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין (ברכות ח.) 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]