לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

דין מרומה / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא (מא עמוד ב) דנה בשאלה עד מתי ניתן לברך על חידוש ראיית הלבנה. כיוון שהלבנה נעלמת ונראית מחדש בתחילת כל חודש, חז"ל תיקנו לברך על חידוש ראייתה. הגמרא מביאה מחלוקת בין האמוראים עד מתי הלבנה נקראת חדשה ועדיין ניתן לברך. דעה אחת היא שעד שבעה ימים והדעה השנייה היא עד ששה עשר יום. הגמרא מסבירה שהמחלוקת היא שלדעה האומרת עד שבעה ניתן לברך עד שניתן לראות חצי עיגול מהלבנה. הדעה האומרת עד ששה עשר סוברת שניתן לברך עד שיש ירח מלא. להלכה נפסק כדעה זו.

הראשונים התקשו בשיטה הקובעת עד ששה עשר, שכן אם הכוונה שניתן לברך עד ט"ז לחודש, זה כבר אחרי שהירח נראה מלא והוא כבר מתחיל להיראות חסר. היד רמ"ה מסביר שאף על פי שהוא כבר מתחיל להיראות חסר, כיוון שאין הדבר ניכר והוא עדיין נראה מלא, ניתן לברך. אמנם, כתוצאה משאלה זו, חלק מהראשונים פירשו את הגמרא באופן אחר.

צמצום ראשון שעשו חלק מהראשונים הוא לקבוע שעד ששה עשר פירושו עד ולא עד בכלל, וניתן לברך רק עד ט"ו. כך כתבו האור זרוע (הלכות ראש חודש סימן תנו) והטור (אורח חיים סימן תכו). בנוסף, חלק מהראשונים (אגודה סנהדרין סימן מו וטור שם) כתבו שאין הכוונה בששה עשר לתאריך בחודש, אלא הכוונה לימים מן המולד.

אם מחברים בין שני שיטות אלו, אנו מגיעים לחמישה עשר יום מן המולד, ואכן כך פוסק הטור (שם). זמן זה הוא מוקדם בצורה משמעותית לט"ז בחודש, והוא אכן יותר קרוב לאמצע החודש.

אולם המהרי"ל (סימן יט) אף בכך לא הסתפק. לדעתו, הגמרא באומרה ששה עשר לא התכוונה דווקא ששה עשר, ויש לעשות חישוב יותר מדויק על מנת לחשב את אמצע החודש, שהוא סוף זמן קידוש לבנה. אורך הזמן של מחזור של הלבנה אינו קבוע, ולצורך קביעת הלוח אנו משתמשים באורך ממוצע של 29 יום 12 שעות ו-793 חלקים (מתוך 1080 חלקים בשעה). המהרי"ל כותב שיש לחשב חצי מהאורך הממוצע מהמולד, וזהו סוף זמן קידוש לבנה. ואף שגם חישוב זה אינו מדויק לגמרי, כיוון שהוא מבוסס על חישוב ממוצע, הוא מתקרב עוד יותר אל אמצע החודש.

סיכום ופסיקה:

המחבר (שולחן ערוך אורח חיים תכו, ג) פסק כדעת הטור שניתן לברך עד חמישה עשר יום מן המולד. הרמ"א (שם) פסק כדעת המהרי"ל שניתן לברך עד חצי מ- 29 יום 12 שעות ו-793 חלקים מן המולד. הביאור הלכה (שם) כותב שבדיעבד ניתן לברך עד חמישה עשר יום מן המולד, כדעת המחבר, וניתן לברך בלא שם ומלכות עד ט"ז לחודש, כדעת הראשונים שהבינו את הגמרא כפשוטה.  

To the article in English