האם אחדות היא לוקסוס רוחני? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
פסחים עח ע"ב
רבי נתן אומר: מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד - תלמוד לומר ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד.
אני שומר מצוות, משתדל לעשות הכל כמו שצריך, אבל אינני אוהב כל יהודי, ואפילו מסוכסך עם כמה. האם זו בעיה כל כך קשה?
תשובה על כך ניתן למצוא בדברי השם משמואל מסוכוטשוב (שם משמואל, הגדה של פסח – ענין קרבן פסח), שמסביר כי שתי המצוות שקיבלו בני ישראל במצרים, מייצגות את שתי השלימויות שנדרשות מהאיש הישראלי: שלימות הגוף, ושלימות הנפש.
ברית המילה, משלימה את מה שנצרך בכדי שהגוף יהיה כולו קודש לה', ואילו קרבן הפסח משלים את הצלם אלוקים הנפשי של האדם.
זאת מפני שבקרבן הפסח ניתן למצוא שני פרטים משמעותיים: האחד מופיע בסוגיית הגמרא שלנו וקובע שכל ישראל יוצאים בפסח אחד, והשני הוא שמצוותו של קרבן הפסח היא דווקא על ראשו, קרבו וכרעיו, ועניינה של המהות האלוקית היא אחדות, שהרי הכל אחד.
דווקא המצווה שמייצגת את האחדות הטוטאלית, הן בין עם ישראל ובין עצמו, והן בתוך העולם, היא זו שעל ידה יכול האדם להשלים את הצלם אלוקים, ולכן יחד עם ברית המילה היא ניתנה לעם ישראל עוד במצרים.
לכן, אחדות בתוך עם ישראל, איננה תוספת על קיום המצוות. בדיוק ההיפך, היא זו שמדגישה עד כמה האדם מחוייב לנוכחות האלוקית כאן בעולם, ועד כמה היא נוכחת בחייו שלו.
