טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

והקורט של חלתית – כלך החלתית

"והקורט של חילתית: מאי טעמא? משום דמפסקי ליה בסכינא, אף על גב דאמר מר נותן טעם לפגם מותר, אגב חורפיה דחילתיתא מחליא ליה שמנוניתא והוה ליה כנותן טעם לשבח ואסור ... ועלה של חילתית. פשיטא? לא נצרכה אלא לקרטין שבו, מהו דתימא: ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה, קמ"ל, דהא אישתרוקי היא דאישתרוק ואתא בהדה" (עבודה זרה, לט ע"א - מ ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה: וְהקורט (חתיכה) שֶׁל חילתית (צמח חריף) של גוים אסור באכילה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? משום דמפסקי ליהּ בסכינא [שחותכים אותו בסכין] ועל הסכין יש מן הסתם שמנונית של איסור הנבלעת בחלתית. ומוסיפים: אף על גב דאמר מר [אף על פי שאמר החכם]: שאם האיסור נותן טעם לפגם מותר, במקרה זה אגב חורפיהּ דחילתיתא מחליא ליה שמנוניתא [מתוך החריפות של החילתית, ממתיקה אותה השמנונית שבסכין], והוה ליה [והריהו] כנותן טעם לשבח בחלתית ואסור ... שנינו במשנה שעלה של ִחילתית מותר באכילה. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא הדין, וכי מדוע יהא אסור? ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו אלא לקרטין (לפירורים) של חילתית שיש בו, שהם הרי אסורים כדברי המשנה הקודמת, מפני שנחתכו בסכין של איסור (לעיל לט,ב), מהו דתימא [שתאמר]: ניחוש דלמא מייתי [נחשוש שמא הוא מביא] קרטין כאלו ומערב ביה [בו], קא משמע לן [משמיע לנו] דהא אישתרוקי היא דאישתרוק ואתא בהדה [שזה קרטין אלו רק נדבקו ובאו יחד עם העלה], ואין זה ממה שחתך בסכין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כלך החלתית   שם באנגלית: Asafoetida   שם מדעי: Ferula assafoetida L

שם נרדף במקורות: חלתית, חילתיתא


נושא מרכזי: מהו קורט ומהם קרטין?

לריכוז המאמרים שנכתבו על החלתית וקישוריות הקש/י כאן.

שם התואר "קורט" (וברבים "קרטין"(1)) (בארמית קוּרְיָיטָא, קוּרְטָא) מוזכר במשנה ובגמרא ביחס לחומרים שונים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שהם מוצקים הניתנים לחיתוך או פירוק ליחידות קטנות. במילונים ניתן למצוא פירושים שונים למילה זו כמו למשל "קומץ", "קמצוץ" "כמות קטנה", ו"גרגיר". בדרך כלל המשמעות היא דבר קטן מאד או כלשהו. ח. י. קאהוט (ערך "קרט") הצביע על מקור המילה בפועל הערבי "קרט" (قَرَّطَ) שפירושו "חתך בחתיכות קטנות". הפועל "קרט" במשנעות חיתוך משתמע גם ממדרש תנחומא (בובר, קרח): "רבי יוסי הגלילי אומר: אם מוציא אני ספרי מינין, אני קורט אזכרותיהן ושורף את השאר, א"ל ר' טרפון אקפח את בני שאם יפלו ספרי מינין לתוך ידי, שאני שורפן עם אזכרותיהן וכו'". ו"קורט" הפכה להיות "קודר": "הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן והזכרותיהן. רבי יוסה הגלילי אומר בחול קודר את הזכרותיהן וגונזן ושורף את השאר וכו'" (תוספתא, שבת, ליברמן, פי"ג הל' ה'). במדור ה"לשון" בתלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ מועלת השערה שהמילה קורט קרובה למילה היוונית "קראטיון" וכנראה גם למשקל הקראט המקביל לגרעין חרוב. לאור כך שנראה שמקור המילים הוא שמי מובאת השערה ש"קרט" הוא כשינוי קל של "קרץ" כלומר חתך והכוונה לחתיכה קטנה.

במשנה אנחנו מוצאים את ה"קורט" ביחס ללבונה ולחלתית. שני חומרים אלו דומים זה לזה בכך שהם מופקים מתוך צמחים כשרף המתקשה בחשיפה לאוויר. במשנה במסכת עבודה זרה (פ"ב מ"ו) נאמר: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה ... והחילק וקורט של חלתית ומלח סלקונטית הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה". מפרש הרמב"ם: "וקורט שלחלתית - חתיכת חלתית, ואסרוהו לפי שהגויים חותכים אותו בסכיניהם בעת מכירתו, ויש בהם שומן נבילה וכו'". תוי"ט פירש בשם הערוך: "וקורט - גרגיר. ערוך". כוונתו לדברי הערוך (ערך "קרט") שכתב ביחס ללבונה: "... הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי' גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור וכו'". במשנה במסכת מנחות (פ"א מ"ב) נאמר: "... קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל וכו'".

מאזכורי "קורט" של חילתית ניתן לקבל רמז מסויים על משמעותו אך עיקר ההוכחות קשורות לקורט של לבונה (ראו עוד במאמר "הכא נמי דאית בה קרטין"). בסוגייתנו נאמר: "והקורט של חילתית: מאי טעמא? משום דמפסקי ליה בסכינא וכו'". מכאן נוכל להסיק ש"קורט" הוא חתיכה שנחתכה מתוך גוש גדול. השימוש העיקרי בצמח כלך החילתית הוא הפקת שרף חלבי שאותו מייבשים ומכינים ממנו גושים מוצקים המשמשים כתבלין וכתרופה. המשך הסוגיה רומז על כך ש"קרטין" הם גרגירים קטנים: "... ועלה של חילתית. פשיטא? לא נצרכה אלא לקרטין שבו, מהו דתימא: ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה, קמ"ל, דהא אישתרוקי היא דאישתרוק ואתא בהדה". החשש שמא נדבקה חילתית קיים רק אם אין מדובר בגוש גדול וכבד אלא בגרגירים קטנים.

בדומה לחילתית גם בלבונה השתמשו כאשר היא במצב גרגירי כפי שמשתמע מהסוגיה במסכת חגיגה (כג ע"ב) הדנה בדברי רבי עקיבא: "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה. מנא הני מילי? אמר רבי חנין: דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת". חידושו של רבי עקיבא שבחומרים גרגיריים נגיעה בחלק אחד פוסלת את כל תכולת הכלי למרות שלכאורה הטומאה אינה יכולה להתפשט על ידי מגע. נגיעה בגרגיר אחד אמנם מטמאת אותו והוא מצידו יכול לטמא את הסמוך לו אך כאן השרשרת נעצרת שהרי רביעי בקודש לא עושה חמישי.

בספרות חז"ל אנו מוצאים אזכורים נוספים לשם התואר "קורט" ביחס לחומרים אחרים. במסכת עירובין (יז ע"ב): "ופטורין מרחיצת ידים. אמר אביי: לא שנו אלא מים ראשונים אבל מים אחרונים חובה. אמר רב חייא בר אשי: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים. אמר אביי: ומשתכחא כקורטא בכורא". מפרש רש"י: "כי קורטא בכורא - בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית, כמין קורט קטן". בתוספתא (חולין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' י"א): "רבן שמעון בן גמליאל אומר הדקין שניקבו והלחה סותמתן כשרה מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בזמן שנראית מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה אם יש במקומה קורט דם בידוע שלפני שחיטה אין במקומה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה וכו'". מסתבר שהכוונה לגוש דם קרוש ולא לדם נוזלי. מקור נוסף הקשור לקורט דם הוא במסכת חולין (מג ע"ב): "... אפכיה רבה ובדקיה, ואישתכח עליה תרי קורטי דמא וטרפה". במסכת נדה (כ ע"א) מדובר בדיו קרוש: "תא שמע: דרבי אמי פלי קורטא דדיותא ובדיק בה". מפרש רש"י: "פלי קורטא דדיותא - מבקע חתיכות דיו יבש".

כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress,		כלך מצוי – מין קרוב לכלך החלתית

כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress,		כלך החילתית         צילם:   Henriette Kress

אבקת חלתית       צילם: Iustinus		כלך נגבי צילמה: שרה גולד – צמח השדה

(1) ה"קרטין" הוא צורת הרבים של המילה "קורט" כפי שאנו לומדים מדברי הגמרא במנחות (יא ע"א): "ת"ר: חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה, על שני קרטין כשרה וכו'".

לעיון נוסף:

כלך נגבי באתר צמח השדה.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.