איך אורח מקיים את מצוות אכילת מצה?
הרב דב קדרון
פסחים לח ע"א
לפי מסקנת הגמרא יש צורך שהמצה תהא בבעלותו של האדם שבא לצאת בה ידי חובתו, כמו באתרוג ובחלה, לכן מצה גזולה פסולה למצת מצווה. ב"בירור הלכה" מובא שבירושלמי נאמר טעם אחר, משום "מצווה הבאה בעבירה", ושנחלקו הפוסקים איך יש לפסוק להלכה.
רבותינו האחרונים דנים בשאלה, לפי הסבורים שהמצה צריכה להיות שייכת לאדם, איך יוצא ידי חובה אורח שמתארח בליל הסדר אצל אדם אחר, שאוכל מהמצות שמגיש לו בעל הבית. לכאורה שאלה זו תלויה במחלוקת לגבי קידושין (אבן העזר כח,יז), שם פסק הרמ"א שאורח שיושב אצל בעל הבית ונטל את מנתו וקידש בה אשה – היא מקודשת, כלומר שהמנה קנויה לאורח. לעומת זאת הט"ז סובר שאין כאן קידושין וודאים, שהרי נאמר בגמרא (חולין צד,א) שאסור לאורחים לתת ממנת האוכל שלהם לילדי בעל הבית בלי רשות מבעל הבית.
אכן, גם לדעת הט"ז מצאו הפוסקים הסברים למנהג העולם שלא מקנים בפירוש את המצות לאורחים. יש שכתבו שמספיק שיש לאורח רשות לאכול את המצה ואין היא צריכה להיות לגמרי בבעלותו. יש אחרים שכתבו שמן הסתם בעל הבית מתכוון להקנות את המצה לאורח, גם אם אינו אומר זאת בפירוש, כי הרי רצונו הוא שיצא האורח ידי חובת המצווה, וגם האורח קונה את המצה אף אם אינו מתכוון לכך בפירוש. עם זאת כתב השפת אמת (סוכה לה,א) שלכתחילה צריך בעל הבית לתת את המצה במתנה לאורח. מאידך בעל שו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן קעב) כתב שמכיוון שאסור לתת מתנה ביום טוב – אין לעשות כן.
