איך ייתכן חמץ מחובר לקרקע?
הרב דב קדרון
פסחים לג ע"א
בגמרא נאמר שיכול להיות מצב שבו תבואה נהפכה לחמץ עוד בזמן שהייתה מחוברת לקרקע, לפני שקצרו אותה. הרשב"א (שו"ת ח"ז סימן כ) נשאל על כך: איך ייתכן הדבר, הרי אין תבואה שלא נרטבה בזמן שהייתה מחוברת לקרקע, האם כל התבואה היא חמץ?
ענה על כך הרשב"א שהאפשרות של התבואה להחמיץ כאשר היא מחוברת לקרקע היא דווקא כאשר התבואה מבושלת כל צרכה והתייבשה לגמרי, במצב זה היא אינה שונה מחיטים המונחות בתוך כלי שיכולות להחמיץ, אולם אם התבואה עדיין לא התבשלה כל צרכה היא אינה יכולה להחמיץ במחובר לקרקע.
אולם בעל שו"ת מעיל צדקה (סימן סט) חולק על הרשב"א וסבור שתבואה יכולה להחמיץ כאשר היא מחוברת לקרקע בכל שלב, לאו דווקא כאשר היא מבושלת ויבשה לגמרי, אלא שסתם מי גשמים לא גורמים לה להחמיץ, כי יש צורך ברטיבות מאוד גדולה של גשם רצוף יומם ולילה עד שיהיו החיטים כאילו מונחות בכלי מלא מים ושתהיה החמצה הניכרת, כגון שמתבקעים גרעיני החיטה בגללה, ואם לא קרה דבר כזה אין לחשוש שהתבואה החמיצה גם אם ירד עליה גשם.
על פי זה הוא פסק בשנת תע"ב, כאשר היו גשמים בימי הקציר, והיה חשש שמא החטים נרטבו בימים שלפני הקצירה והחמיצו, להתיר להשתמש בחיטים הללו למצות בפסח, וסיים ש"אין ספק כלל שהם יפים וראויים גם למנחות אם נזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן".
