טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן – ערבה
"משנה. במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים. ולא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב ... ולא בפתילת האידן - אחוינא. רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא, חזינהו להנהו ארבתא. אמר ליה רבין לאביי: היינו אידן דתנן. אמר ליה: ההיא עץ בעלמא הוא! קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני" (שבת, כ ע"ב).
פירוש: עוד שנינו במשנה כי לא מדליקים בפתילת האידן. ומסבירים כי פתילת האידן היא אחוינא [ערבה], ובעירתה אינה יפה. ומסופר כי רבין ואביי הוו קאזלי בפקתא [היו הולכים בבקעת] טמרוריתא. חזינהו להנהו ארבתא [ראו את אותם ערבות]. אמר ליה [לו] רבין לאביי: היינו [זהו] האידן דתנן [ששנינו במשנה]. אמר ליה [לו] אביי: הרי האי [זה] עץ בעלמא [סתם] הוא! וכיצד עושים ממנו פתילה? קלף רבין את הערבה ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני [והראה לו מעין הצמר שביניהם], כלומר, בין הקליפה לעץ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ערבה מחודדת שם באנגלית: Willow שם מדעי: Salix acmophylla
שם נרדף במקורות: ערבתא, אידן שמות בשפות אחרות: ערבית - צפצאף
הנושא המרכזי: מהו "פתילת האידן"?
מהספור על רבין ואביי ניתן להסיק שה"אידן" הוא עץ ערבה ("ארבתא") שממנו ניתן להפיק כעין צמר העשוי לשמש להכנת פתילות. הגמרא מתרגמת "פתילת האידן" ל"אחוינא" ומפרש רש"י: "אחווינא - ערבה, ויש כמין צמר בין קליפה לעץ". מקור נוסף לזהות בין "אחוונא" ו"ערבה" מובא בגמרא בעמוד הקודם: "והאח לפניו מבערת. מאי אח? אמר רב: אחוונא. ושמואל אמר: עצים שנדלקו באחוונא. ההוא דאמר להו: מאן בעי אחוונא. אשתכח ערבתא"(1). מפרש רש"י: "אחוונא - ערבה. באחוה - כל העצים נדלקין זה מזה, הקטן מדליק הגדול". בירושלמי (וילנא, ברכות, פ"ו הל' א') אנו לומדים ש"אחוונא" הוא צמח המשמש כמזון לבהמות(2): "הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה". אם אכן "אחוונא" היא ערבה או צפצפה המוכרות לנו(3) הדבר עולה היטב עם חשיבותן כמזון בהמות. ענפי הערבה והצפצפה ועליהן מזינים מאד. מחקרים העלו שעלי ערבה וצפצפה מכילים יותר חומר יבש שניתן לעיכול (56-68%) מאשר שחת מרעה (50-53%). מאידך גיסא הם מכילים פחות חלבון (5-17%) מאשר שחת (20-25%).
אמנם בסוגייתנו זיהוי "אחוונא" עם הערבה חד משמעי אך בעיון במקורות נוספים התמונה מסתבכת ובעיקר על פי הסבורים שפירושה בעברית הוא "אחו". אונקלוס (בראשית, מקץ, מא ב') תירגם: "והא מן נהרא סלקן שבע תורן שפירן למחזי ופטימן בשר ורעין באחוא". בתרגום ירושלמי: "וַהֲוָאָה רַעֲיָין בְּגוֹ גוּמַיָא" וביונתן: "וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְׂרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹ גוּמַיָא". ה"אחו" או "אחוא" על פי פירושים אלו הוא שטח מרעה ביצתי שבו גדל גומא. רש"י פירש: "באחו - באגם, מריש"ק בלע"ז [ביצה], כמו (איוב ח יא) ישגא אחו". הרשב"ם פירש באופן דומה: "באחו - מקום עשבים, כדכת' ישגא אחו בלי מים". ה"אבן עזרא" אכן העיר של"אחו" שני פירושים אך קשה להניח שהוא זיהה בין "אחו"/"אחוונא" וערבה: "באחו י"א עמק שבו צמחים, וי"א שהוא שם צמח. הבי"ת נוסף כבי"ת השביעני במרורים (איכה ג, טו) ועל שני הפירושים, כי הוא בין אחים יפריא (הושע יג, טו), הוא אחיו בן אמו". הרמב"ן דחה את פירוש רש"י שהובא בפירוש הראשון ב"אבן עזרא": "באחו. אגם, כמו ישגא אחו (איוב ח יא), לשון רש"י. ואיננו נכון, כי אחו שם העשב הגדל, כמו היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים עודנו באבו לא יקטף (איוב ח יא - יב), והנה איננו האגם. ואולי ירצה לומר שיקרא העשב הנעשה באגמים על שם האגם".
אם נקבל את דעת המפרשים ש"אחו" הוא שם צמח הנקרא בארמית "אחוונא" תתעורר השאלה מה זהותו? על פי הגמרא מדובר בערבה או אולי בצפצפה אך מדברי התרגומים הארמיים והמפרשים משתמע שמדובר בצמח ביצות דוגמת הגומא או בכל צמח אחר היוצר כסות צפופה אחידה. ב"כתב והקבלה" אנו מוצאים:
"באחו. פרש"י באגם, ולרמב"ן הוא שם לדשא ועשב הגדל באגם ועל שפת הנהרות, וכתב יונתן בן עוזיאל בגו גומיא, מן היגאה גמא (איוב ח'), וא"ת באחוא, אפשר שהעשב נקרא כן בארמי, כבתלמוד ירושלמי (פ' כיצד מברכין) הב אחוונא לתוריא. וקרוב לומר שדעתו לפרש באחו, ענין קרבות ואחדות, כמו להפר את האחוה (זכריה י"א), וכלשונם אברהם האחוה את כל באי עולם (פערברידערט, פעראיינט), וכמ"ש במכדרשב"י, ותרעינה באחו בחבורא באחוותא דלא אשתכח בהו פרודא".
כעין זה פירש רש"ר הירש: "באחו: כר דשא, משורש "אחה" =לחבר, ומכאן "אח". מיני דשאים אוהבים חברה, ובדרך כלל אינם גדלים לבדם. מכאן "אחו", שהוראתו העיקרית: ריעות".
פתילת האידן = צמח מים וביצה
י. שיינהק (תולדות הארץ, ח"ב) הציע פירוש בהתאמה לצמחי "אחו" אם כי היה מודע לכך שאין הוא עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא המתייחסים לערבה. לדעתו הגרסה הנכונה במשנה איננה "אידן" אלא "אירן" שביוונית פירושה "צמר". כך פירש את דברי הגמרא (שבת, יא ע"ב): "... דתניא: לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו, ולא נגר בקיסם שבאזנו, ולא סורק במשיחה שבאזנו, ולא גרדי באירא שבאזנו וכו'". מפרש שם רש"י: "אירא - הוא צמר או צמר גפן שסותם בו פי הקנה לאחר שהניח בתוכו פקעיות הערב וכו'". שיינהאק הוכיח את גרסתו מהירושלמי (וילנא, שבת, פ"ב הל' א') שם נכתב: "ולא בפתילת האידן. עורניתא" באות "ר" ולא ב"ד"(4). לדעתו בירושלמי הועדפה הכתיבה ב"ע" (עורניתא) במקום "א" כדי להורות על האופן בו נכתבה המילה ביוונית(5). לדעתו ה"צמר" הוא "צמר אחו" ("בלשונם עריא פהאראס") עליו כתב:
"... שענינו "נושא הצמר" שלא יכשר לפתילה כי לא ידלק היטב, וגם בבבלי שפירשו פתילת האידן (אחוונא) יכולנו לפרש שכוונו להמין הזה הגדל לרוב (באחו), וניכר בכל מרחבו מלבנוניתו (כי אחו בלשון ארמי אחוונא) וכן נקרא בלשון אשכנז "וויעזענוואל" אבל בש"ס שם סיימו באופן אחר".
ייתכן והכוונה לתפתחות השעירות של צמחי ביצה כמו קנה ועבקנה או קנה סוכר. צמחים אלו מעניקים לביצה מראה לבן (תמונה 2) וניתן לשזור פתילות מ"שערות" התפרחות. גם קאהוט ייחס את "אחווינא" לצמחי ביצה אלא שלדעתו הפתילה הוכנה מ"צמר" הנמצא בתוך הצמח וכתב: "והוא האגמון אשר מתוכו נעשה הפתילה".
פתילת האידן = ערבה/צפצפה
הדעה המקובלת על רוב הפרשנים היא ש"פתילת האידן" היא תוצר של עץ הערבה/צפצפה אלא שהם חלוקים לגבי החלק בצמח ממנו הופקו הפתילות. רוב הפרשנים מתארים צמר הנמצא מתחת לקליפת העץ אך דבר זה טרם נמצא על ידי החוקרים. אביחי בנימיני הציע לראות בשכבה סיבית הנחשפת מתחת לקליפה לאחר שמקלפים אותה באופן עדין. לדעת ע. לעף האידן הוא הלקט הפרי של הערבה שבתוכו זרעים בעלי ציציות הניתנים לשזירה. י. פליקס תמך בזיהוי זה והסביר שהאמורא רבין קילף את הלקט הפרי והראה לאביי את הצמר שבין הזרעים. ז. עמר פתל סיבים הנמצאים מתחת לקליפת עץ הערבה והדליק בעזרתם נר שמן. הפתילה בערה כ – 4 שעות אך באש נמוכה מאד שלא האירה. אם אכן זו היא "פתילת האידן" מובן מדוע היתה פסולה לנר שבת.
פתילת האידן = צפצפת הפרת
לאור העובדה שהערבה והצפצפה דומים זה לזה ושמותיהם הוחלפו (ראו במאמר "ערבה צפצפה, צפצפה ערבה") ייתכן וכוונת המשנה לצמח הנקרא בזמננו צפצפת הפרת. בדומה לערבה גם לצפצפה ציצת שערות בכמות גדולה על הזרעים. אמנם חז"ל עסקו רבות בהגדרה מדוייקת של "ערבי נחל" ששימשו לקיום מצוות ארבעת המינים אך לעניין זיהוי "פתילת האידן" אין לדבר חשיבות משום ששניהם דליקים במידה שווה. ז. עמר בדק את התאמת פתילה שהוכנה מ"שערות" זרעי צפצפת הפרת להכנת נר ומצא שהוא דלק מספר שעות אלא שאורו חלוש ודל.
פתילת האידן = פתילת המדבר
רבינו נתן אב הישיבה הביא דעה הסוברת ש"פתילת האידן" היא הצמח פתילת המדבר הגדולה (ראו במאמר "ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר").
.jpg) |
|
 |
|
תמונה 1. ערבה - פריחה |
|
תמונה 2. קנים - עינות צוקים |
(1) פירוש: מאחר שדובר בענין זה, מביאים פסוק אחר הדן בהבערת האש. שמסופר על המלך יהויקים "והאח לפניו מבערת". ובשאלה מאי [מהי] אח זו נחלקו אמוראים. רב אמר שהכוונה היא לאחוונא [עץ ערבה]. ושמואל אמר: מדובר כאן בעצים שנדלקו באחוונא, כלומר, באחווה, שכל העצים נדלקים זה מזה, ואף הקטן מן הגדול. אף פירוש המלה "אחוונא" נשתכח, ומסופר, ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם] לאנשים בשוק: מאן בעי [מי רוצה] אחוונא? אישתכח ערבתא [ונמצא שמכר ערבה], והובן פירושה של המלה.
(2) בן יהודה הסתמך במילונו (ערך "אחוין") על הבדלי גרסאות והסיק שהירושלמי מתייחס למזון בהמות ואילו הבבלי לערבה.
(3) "שם ערבה הגדילה בשדה הקדש לא נהנין ולא מועלין. בפיהמ"ש כתב רבינו הטעם בזה"ל, וכשצומחת ערבה בשדה הקדש הואיל ואינה נמכרת ואינה ראויה לשום דבר לא נהנין ולא מועלין לדב' הכל עכ"ל, [עיין בנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קל"ד במה שהשיג שם על הכפ"ת ולדברי פיהמ"ש האלה הרי יש מקום לדברי הכפ"ת] והטו"א בר"ה (דף כ"ח ע"א) ד"ה בשופר של שלמים וכו' הקשה ע"ז וז"ל, ואיני יודע מהו זה הא אמרינן בכמה מקומות צריפי דאורבני שהיו מכסין גגותיהן בענפי ערבה וגם מצינו סלים של נצרים של ערבה קלופה וגם ראוים להבעיר כדאיתא בסוף פ"ק דשבת ועוד שראוים למכור לצורך ד' מינים לחג עכ"ל, ואמת שתמיהותיו מן הש"ס יש ליישב שפיר ע"פ מש"כ הערוך ערך אחוונא דאיתא בש"ס בשבת (דף כ' ע"א) דהוא ערבתא, שאין זה ערבה של לולב אלא צפצפה דאשתני שמה לערבה כבשבת סוף פ"ב וכן פתילת האידן דמפרש הש"ס בשבת שם (דף כ' ע"ב) דהיינו אחוונא היינו צפצפה ולהכי הוצרך רבין להראות לאביי דאי של מצוה ודאי דהיה בקי בה ע"ש וכו'" (תקנת עזרא, הלכות מעילה, פ"ה).
(4) קאהוט (ערך "אחוונא") גרס בירושלמי "עמרניתא" בדומה לנאמר בבבלי "קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני".
(5) קאהוט (שם) גרס "אחיינא" ולכן כתב: "ואשר נראה לי כי בלשון יוון סחיינוס קנה ואגמון וחילוף א' וס' נמצא בלשון רומי בתיבות מגזע לשון יווני הרבה פעמים".
רשימת מקורות:
ז. עמר וא. שוויקי, במה מדליקין, תל-אביב תשס"ג (עמ' 47-50).
לעיון נוסף:
ד. אייגנר וע. לונדון, על הערבה, אתר "מכון התורה והארץ".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
