הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

פסחים לה ע"א

במשנה בפסחים לה עמוד א נאמר:

"אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל. ויוצאין בדמאי".

המקור לכך שיש מצבים שמותר להאכיל דמאי הוא פרק ג משנה א בדמאי. שם נאמר שמאכילים את העניים דמאי.

השאלה הגדולה מדוע נותנים לעניים משהו שלא ראוי לאכילה הרי יכולים להיכשל?

הירושלמי בדמאי ג א על המשנה אומר:

"רבי יוסי אמר בעניי עם הארץ היא מתניתא אם אמר את בעניי חברים נמצאת נועל דלת בפני עם הארץ".

רבי יוסי מחדש לנו שיכול להיות שעניים לא יעשרו, אך אנחנו מעדיפים שהם יישארו בחיים מאשר שיביאו רק לעניים תלמידי חכמים ואז עמי ארצות ימותו ברעב.

התלמוד הבבלי בבא בתרא ח א מציג גישה אחרת לגמרי מגישה זאת המוזכרת בירושלמי:

"רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו...רבי לטעמיה, דאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ".

לפי שיטת רבי אין לי בעיה לנעול דלת בפני עמי ארצות. וכך נהג למעשה מפני שלשיטתו כל הפורענות באה בגלל עמי הארצות.