"את" לרבות את בעל הבית
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים כב ע"ב
ידוע שאין בתורה שום דבר מיותר, עם זאת יש מחלוקת האם המילה "את" באה לרבות משהו או שאין מה ללמוד ממנה. "שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא - פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? - אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".
אותו חכם עמסוני הבין שמכיוון שאין אפשרות לרבות ולהשוות שום דבר למוראו של הקב"ה, זהו סימן שהמילה "את" אינה בהכרח מלמדת דבר נוסף, אלא זוהי דרכה של לשון התורה. לעומת זאת רבי עקיבא סבר שאפשר לרבות תלמידי חכמים שיש לירא מהם מפני מעלת התורה, ואין כאן השוואה של שום דבר לקב"ה, אלא היראה מתלמידי חכמים היא עצמה נובעת מתוך יראת שמים.
ספר המנהיג (הלכות סעודה עמוד רכג) ועוד ראשונים מצטטים דרשה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" – את לרבות את בעל הבית. מכאן מקור לברכת האורח בברכת המזון. הקשה על כך בעל גליוני הש"ס (ברכות מו,א): איך אפשר להשוות כביכול את בעל הבית לקב"ה?
הוא עונה שרק לעניין יראה אין להתיירא משום נברא חוץ מהקב"ה ולכן אין להשוות שום דבר ליראת שמים, אולם לגבי ברכה, שמצאנו בכל התנ"ך ברכות לבני אדם, ואין בזה גירעון כלפי שמים, ניתן ללמוד שיש לברך את בעל הבית כשם שיש לברך את הקב"ה ואין בזה שום פגם.
