טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ולא בירוקה שעל פני המים – ספירוגירה
"משנה. במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים ... ולא בירוקה שעל כו': מאי היא? אילימא אוכמתא דחריצי, איפרוכי מפרכן. אלא אמר רב פפא: אוכמתא דארבא" (שבת, כ ע"ב).
פירוש: במה מדליקין נרות שבת, ובמה אין מדליקין? לענין סוגי הפתילות אמרו כי אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים ... עוד שנינו במשנה כי לא משתמשים כפתילה להדלקת נרות שבת בירוקה שעל פני המים. ושואלים מאי [מה] היא ירוקה זו? אילימא אוכמתא דחריצי [אם תאמר שהיא הירוקת שעל תעלות המים]? והלא ירוקת זו איפרוכי מפרכן [נפרכת היא] ואי אפשר לטוות ממנה פתיל. אלא אמר רב פפא: המדובר הוא באוכמתא דארבא [ירוקת המצטברת על הספינה] שהיא גמישה יותר, ואפשר לעשות ממנה פתילה כשהיא מתייבשת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: spirogyra שם באנגלית: Water Silk שם מדעי: Spirogyra
שם נרדף במקורות: ירוקה
הנושא המרכזי: מהו "ירוקה"?
בשפת היום יום אנו שומעים פעמים רבות את המונח "ירוקת" בהתייחסות לחומר הירוק המכסה גופי מים שונים, ולעיתים אפילו את מיכל המים הרזרבי שלנו ואפילו קרקע לחה. מונח זה איננו מונח טקסונומי משום ש"ירוקת" עשויה להיות מורכבת ממגוון גדול של אורגניזמים מקבוצות שונות. "ירוקת" עשויה להיות מורכבת מכחוליות, אצות, טחבים, חזזיות, שרכים ותערובות שלהם.
מדברי המפרשים משתמע שה"ירוקה" היא מין או מיני אצות מימיות. הערוך (ערך "אכמוותא") פירש: דארבי כשהספינות שוהין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשות בהן פתילה". בערך הבא הנושא שם זהה כתב: "דחריצי בריש גמרא דבמה מדליקין פי' אוכמוותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליהן עשב ירוק". ברש"י אנו מוצאים: "אוכמתא דחריצי - מקום כנוס מים גדל עליהם כמין ירקרוקת. איפרוכי מיפרכן - ולא מצי ליעבד פתילה מינה. אוכמתא דארבא - ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ"(1). הרמב"ם (שבת, פ"ב מ"א) כתב: "ירוקה שעל פני המים, צמר מתהוה בצלעי האניות כשמתישנים במים. וכאשר גמר לדבר על הפתילות שאין מדליקין בהן לליל שבת בא לדבר בשמנים שאין מדליקין בהן". בפסקי הרי"ד מובא זיהוי ספציפי ל"ירוקה" אך לא הצלחתי לעמוד על טיבו: "ולא בירוקה שעל פני המים. מאי היא, אוכמתא דארבי. פי' עשבים הגדילים בים ונדבקין בשולי הספינה, ונקראין קאוליצילי בלע"ז". תעתיק קאוליצילי הוא כנראה Caulicelli וחיפוש במילונים לא הניב הגדרה ברורה. מסתבר ששם זה מתייחס לאחד ממיני הכרוב דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המשתמע מתיאור הירוקה כצמח מים(2).
הגמרא מבחינה בין שני סוגי אצות על פי בית גידולם. אצות המתפתחות על פני "חריצים" ואצות המתפתחות על ספינות. לענ"ד ה"חריצים" הם גופי מים מתוקים קטנים כמו שלוליות(3) שעליהם מתפתחת שכבה של אצות היוצרת קרום אחיד(4). קרום זה מתפורר בקלות ולא ניתן להכין ממנו פתילות(5). סיוע להסבר זה מצאתי בדבריו של רבינו פרחיה בן נסים שכתב בחידושיו: "ירוקה שעל פני המים. ס"ד דגמרא שהוא עונה על הירוקה הגדילה על פני המים העומדים שאינם נמשכים". בסגנון אחר סוג אצות זה מתואר על ידי רבי תנחום הירושלמי במילונו "המדריך המספיק" (ערך "ירק"): "... ואמרו ירוקה שעל פני המים והיא צמר בצדי הכתלים המחוברים למים ובצדי הספינות, ועל פני המים הנשארים תמיד על האדמה רובצים ולא נגרים ולא מגיע אליהם מים אחרים". על פי רש"י רב חסדא (שבת, קמ ע"ב) הציע להשתמש בקרום זה כדי כתחליף לשמן לסיכה לפני נטילת מים אחרונים: "... ואמר רב חסדא: בר בי רב דלית ליה משחא נימשי במיא דחריצי"(6). מפרש רש"י: "במיא דחריצי - הנקוים יחד, וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן".
הסוג השני הוא אצות חוטיות ממינים שונים המתפתחות על ספינות או על פני סלעים החשופים לתנועת מים מהירה (מפץ גלים או זרימת נהרות). מדברי הירושלמי (שבת, פ"ב דף ד טור ג /ה"א) עולה בברור שהכוונה לאצות חוטיות: "... ולא בירוקה שעל פני המים כיתן דמיי וכו'". מפרש ה"פני משה": "כיתן דמיי. כמין פשתן הגדל במים סביבות הספינה". ז. עמר הסיק מדברי הרמב"ם (הלכות טומאת מת, פ"ו הל' א') שכוונתו לאצות הגדלות במים מלוחים: "... וכן ירוקה שעל פני המים וכיוצא בה שכל מה שבים טהור כמו שיתבאר בהלכות כלים וכו'". לענ"ד הביטוי "מה שבים טהור" אינו מעיד בהכרח על ים במובן המקובל בימינו. בספרות חז"ל "ים" עשוי להיות גם גוף מים מתוקים גדול. למשל: "תנו רבנן: ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה; ולא עוד, אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה, לקיים מה שנאמר: ים ודרום ירשה" (בבא קמא, פא ע"ב). "תנו רבנן: לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן יש לו מחיצה גבוה עשרה טפחים" (עירובין, יב ע"א). הסוגיה שם עוסקת במים מתוקים שהרי היא מעלה את הטיעון "קל הוא שהקלו במים". ההקלה במים מתייחסת לצורך במי שתייה.
מין ה"ירוקה"
מדברי כל הפרשנים אנו לומדים שה"ירוקה" שהמשנה מנתה כמין הפסול להכנת פתילה להדלקת נר שבת, היא אחד ממיני האצות החוטיות. ז. עמר הציע שורה של מיני אצות חוטיות מהן הגדלות במים מלוחים ומהן הגדלות במים מתוקים (ראו שם). מבין המינים השונים בחרתי להתייחס למין אותו הציע י. פליקס ואצטט את דבריו כפי שהובאו על ידי ז. עמר:
"אצות חוטיות שהם צמחים ירוקים שתאיהם ערוכים בשרשרת ארוכה. בשעה שהם מתייבשים הם יוצרים סבך של חוטים עדינים שניתן להתקין מהם פתילות, שאינן מושכות היטב את השמן. אצה זאת נקראת ספירוגירה (Spirogyra) (תמונה 2) והיא נפוצה במים מתוקים".
הספירוגירה (שנים משמותיה העממיים באנגלית הם "משי מים" או "עשב השמיכה") היא סוג אצות חוטיות מקבוצת הירוקיות המונה כ – 400 מינים בעולם. מקור השם הוא בסידור הספירלי או הסלילי של הכלורופלסטים המאפיין את הסוג. בדרך כלל הספירוגירה היא מין של מים מתוקים. קוטר האצה הוא μm 10-100 ואורכה כמה ס"מ. ספירוגירה נפוצה מאד בגופי מים צלולים בעלי ריכוז גבוה של חומרי הזנה. באביב היא גדלה מתחת לפני המים אביב כאשר מזג האוויר מתחמם ומספר שעות האור עולה האצה מפרישה כמויות גדולות של חמצן המצטבר כבועות מתחת לסבך הסיבים. הדבר גורם לעליית מסות האצה אל פני המים והיא נראית כיריעה ירוקה חלקה.
ז. עמר ערך ניסויים בהם בדק את התאמת חומרים שונים שהוזכרו במשנת "במה מדליקין" לשזירת פתילות ולהדלקת נרות. בניסוי לבדיקת התאמת ה"ירוקה" הוא ערך השוואה של טיב הבעירה בין אצות שנאספו במים מתוקים לבין אצות מים מלוחים. תוצאות הניסוי הצביעו על כך שלהבת נר שהוכן מאצות ממים מתוקים לא ריצדה והנר לא העלה עשן או ריח לא נעים(7). בתנאי חשכה התברר שהלהבה קטנה ומאירה באור חלש ולדעתו אולי זו הסיבה שבגללה פתילת ה"ירוקה" נפסלה. בבדיקת פתילה שהוכנה מאצות ים נמצא שהלהבה ריצדה, אולי בגלל ריכוז מלח גבוה, והפתילה שאבה את המלח במהירות רבה. בתיאור הניסויים לא נרשמו מיני האצות שמהן הוכנו הפתילות.
 |
|
 |
|
תמונה 1. "ירוקת" על פני המים - נחל הבשור |
|
תמונה 2. ספירוגירה צילם: Wiedehopf20 |
(1) ח. י. קאהוט (ערך "אכמוותא") סבר שההפרדה לשני ערכים היא טעות סופר.
(2) יש להעיר שפירוש ייחודי זה מוזכר אך ורק ברי"ד והמצטטים אותו.
(3) בדרך כלל מדובר במים עומדים או בגופי מים בעלי זרימה איטית מאד (תמונה 1).
(4) מהדיר "כתבים רפואיים לרמב"ם" (ד') זיהה את השם "טחלב" כירוקה שעל פני המים וציין את המין עדשת מים זעירה. מין זה הוא צמח עילאי (בניגוד לאצות) המתפתח במקווי מים עומדים ועשירים בתרכובות חנקניות. עדשת המים יוצרת שכבה ירוקה מגורגרת על פני המים ולא ניתן לשזור ממנה פתילות.
(5) תפארת ישראל (יכין, שבת, פ"ב מ"א) מפרש: ירוקה שעל פני המים. צמר הירוק שגדל בדופן ספינה ששהתה במים ועי' שבת דק"מ ב' נמשי במיא דחריצי ופי' רש"י שהירוק שעל גבי מים העומדים יש בהן שמנונית, ואם כן אפשר שכשיתיבש יקחוהו לפתילה, עד כאן דיני פתילה וכו'". דבריו אינם ברורים שהרי על פי הגמרא "ירוק" זה מתפורר ולא ניתן להכין ממנו פתילה.
(6) פירוש: ועוד אמר רב חסדא: בר בי רב דלית ליה משחא [בן בית הרב שאין לו שמן] - נימשי במיא דחריצי [ירחץ, יסוך במי תעלות], שהירוקת שעליהם יש בה תועלת כמו סיכה בשמן.
(7) ז. עמר ציין שתוצאות הניסוי עמדו בניגוד לדברי הפרשנים. הוא הביא כדוגמה את רש"י שסבר שהירוקה אינה דולקת כלל והשלהבת אינה אוחזת בה. הוא הפנה לרש"י בשבת (כ ע"ב) ד"ה "מכווץ כווץ". לענ"ד ד"ה זה מתייחס לצמר שהוזכר בהמשך ולא לירוקה ואם כן ייתכן וגם לדעת רש"י ניתן להכין פתילה מירוקה.
רשימת מקורות:
ז. עמר וא. שוויקי, 'במה מדליקין', תל-אביב תשס"ג (עמ' 60-62).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
