אחדות המחשבות
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים יט ע"א
הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה.
מסביר הרמב"ם, המובא ב"הלכה ברורה": "כלי שהוא מלא פירות פרודין זה מזה כגון צימוקין וגרוגרות ונגעה טומאה באחד מהן, נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה". כלומר כל הפירות שבכלי נחשבים דבר אחד כאשר מדובר בקודש, אולם אם מדובר בתרומה אז כל פרי עומד בפני עצמו ואינם נחשבים דבר אחד.
כפי שכבר התבאר קודש הוא בדרגת המחשבה ותרומה בדרגת הדיבור. בקודש יש אחדות, ומכאן ניתן ללמוד שכאשר אדם מקדש את עצמו אז הוא הופך את עצמו לכלי שמצרף את כל מחשבותיו לאחדות אחת הנובעת ממקור אחד של קדושה. גם כאשר הוא חושב לעשות ענייני חולין כל מטרתו היא עבודת ה' ולכן כל מחשבותיו מאוחדות לאותה מטרה.
אולם בתרומה אין כל הפירות נחשבים אחד, כי גם את הדיבור אין אפשרות לאחד, שהרי אדם מדבר גם דברי קדושה וגם דברי חולין, כפי שכותב הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות א,יז) שאדם מוכרח לדבר גם על ענייני חולין, כגון סחורתו, פרנסתו, מאכלו, משתהו, לבושו וכיוצא בזה, וכאשר אדם מדבר על דברים אלו, גם כאשר כוונתו היא כולה לשם שמים, הדיבור עצמו נשאר דיבור של חול.
נמצא שההבדל בין מי שחי את חייו לגמרי לשם שמים לבין אדם אחר הוא רק במחשבה, כמילותיו של החזון איש: "הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה".
