דיינים מומחים / הרב יעקב לויפר
פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה
'שמעו נא רבותי, דיינים מומחים' – משפט זה פותח את הנוסח של התרת נדרים שרגילים לומר בערב ראש השנה. המלה 'מומחה' מופיעה לרוב במסכת סנהדרין – מסכת הדיינים.
מהו פירוש המלה 'מומחה'? – מקצוען, בקי בענין מסויים, זוהי ההבנה הפשוטה שכולם מכירים. מן המלה 'מומחה' נגזרו בעברית החדשה מילים כמו 'מומחיות' 'התמחות' וכדומה. אולם לשון הברייתא שבדף לג. (וכן בעוד מקומות) מעורר קושי על הבנה זו, שם מסופר כי רבי עקיבא אמר לרבי טרפון שהטריף בהמה שלא כדין, כי אין הוא חייב לשלם מכיסו את ההפסד כי הוא 'מומחה לרבים', וכל המומחה לרבים פטור מן התשלומין.
אם מומחה פירושו מקצוען, מה פירוש 'מומחה לרבים', וכי יש מישהו שמומחה רק בשביל רבים ולא בשביל יחיד?
מהו אם כן המומחה? נתבונן בלשון המשנה (ב"מ קיא.) "המחהו אצל חנוני או אצל שולחני". רש"י מפרש שם "המחהו - נתקו מאצלו, והעמידו אצל חנוני". כלומר: אדם שחייב לחברו כסף, והנושה מעמיד את החייב אצל חנוני או שולחני ואומר להם – מעתה ואילך אתה חייב את חובך לחנווני או השולחני. דבר זה נקרא בגמרא גם 'מעמד שלשתן' (גיטין יג.), והוא מעמד שיש לו תוקף של קנין: משעה שהמלוה ממחה את הלווה אצל מישהו שלישי, נעשה הלוה חייב לאותו שלישי והמלוה יוצא מן התמונה. כיצד מכונה מעמד שלשתן בלשון הפוסקים? הַמְחָאָה! זהו בדיוק המקור לשמו העברי של הצ'ק בשפה המדוברת כיום. שכן המחאה היא בעצם כעין 'מעמד שלשתן' ובה מורה בעל החשבון לבנק לתת סכום מסויים לאדם שיציג את הצ'ק בפני הבנק. רק שבמשך הזמן נוצר ההמחאה המקורית היא תיאור פעולה שבה מעמיד המלוה את הלוה אצל אדם שלישי, ואילו ההמחאה של היום נתפסת כשם עצם.
המחאה פירושה אם כן העמדה של פלוני במצב מסויים, במקרה דנן: העמדה של החייב אצל חנווני או שולחני. זהו בדיוק גם פירוש המלה 'מומחה': אדם שמינו והעמידו אותו לתפקיד מסויים. מעתה נבין היטב את פירוש המלה 'מומחה לרבים': הכוונה היא שאותו דיין הוצב והועמד לתפקיד זה עבור הרבים.
*
למעשה יתכן שמקור המלה הזאת כבר נמצא בתורה. בפרשת מסעי כתוב 'וירד הגבול ומחה אל כתף ים כנרת קדמה'. מה פירוש 'ומחה'? ראב"ע (וכן רד"ק בהושע יד ו) מפרשים שהוא לשון הכאה, כמו 'ימחאו כף', אולם בתרגום אונקלוס ובתרגום ירושלמי כתוב 'וימטי' דהיינו ויגיע. מסתבר שהם פירשו את 'ומחה' כמו אותה המחאה שבלשון המשנה. כלומר: והגבול יעמוד אצל כתף ים כנרת. על השערה זו כבר הצביע רבי יו"ט ליפמן הלר, בפירושו 'תוספות יום טוב' למסכת בבא מציעא שם (ט, יב).
המלה נמצאת גם בארמית שבמקרא, בספר עזרא (ו יא), שם אומר המלך כורש שמי שיעיז לשנות את גזרתו - יֵעָקֵר עץ מביתו "וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי", כלומר: תלוי יוצב עליו אותו האיש.
*
במסכת עירובין (ה, ה) שנינו 'אין מודדין אלא מן המומחה'. רש"י והרמב"ם מפרשים שמומחה היינו מומחה למדידה [כלומר: מישהו שנקבע והועמד למלאכת המדידה, ובהשאלה: בקי במקצוע מסויים]. כשיטת רש"י והרמב"ם מוכח מן הירושלמי, אך הלשון 'מן המומחה' תמוה לפי זה, ואכן רש"י (עירובין נח:) גורס מחמת זה 'אין מודדין אלא מומחה', ומוחק את המלה 'מִן' (ועיין ריטב"א שם שמיישב הגירסה בדוחק).
התוספות רי"ד שם מציין כי גם לפי גירסתו עדיין לא סילק רש"י את הקושי; התנא היה צריך לומר 'אין מודד אלא מומחה' או 'אין מודדין אלא מומחין', השינוי בין לשון רבים ויחיד אינו מיושב.
ואכן פירוש הגאונים שמובא בר"ח ובערוך הוא ש'מומחה' כאן הוא כמו בלשון הכתוב 'ומחה על כתף ים כנרת' אלא שהם מפרשים 'מומחה' – מקום שוה וישר שאין בו בקעים ותלוליות. לפי זה מיושב כמובן היטב הלשון 'אין מודדין אלא מן המומחה'. אין צורך למחוק את המלה 'מן', וסר הקושי שהעיר עליו התוספות רי"ד.
קשה אמנם להבין כיצד 'מקום שוה וישר' מתקשר ל'ומחה על כתף ים כנרת', אבל מכל מקום פירוש זה קישר בבירור בין 'מומחה' ובין 'ומחה' שבלשון המקרא.
