פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הלכה חמורך טרפון"
מדוע צריך היה למכור את חמורו?
הקשה ה"בן יהוידע" שמובא בחז"ל שרבי טרפון היה עשיר גדול ואם כן ודאי שהיו לו מעות לשלם על שגגת הוראתו, ומדוע איפוא היה צריך למכור את חמורו כדי לשלם מחמת שטעה בדין. ועוד ביררו, מדוע נקט שימכור דווקא את חמורו ולא בהמה אחרת או חפץ אחר.
ותירץ, שרבי טרפון רצה למכור דווקא את חמורו המיוחד לו לרכב עליו תמיד ולשלם מדמיו, כדי שישאר דבר זה בזיכרונו היטב ולא ישכחנו – וכך יעשה סייג לעצמו שלא יורה יותר שום דבר מדעתו.
עוד כתב לבאר, שרבי טרפון אמר כן בלשון מליצה וחמור מלשון 'חומרא', והיינו שכן רבי טרפון לא שמע מרבותיו כלום באותו דין בו הורה, ובשעה שנשאל על כך נסתפק בדבר והחמיר משום ספק דאורייתא לחומרא. ואחר שנודע לו שמן הדין היה עליו להתיר, אמר בלשון מליצה 'הלכה חמורך טרפון' – החומרא שחששת מאיסור והחמרת, היא שגרמה לך להפסד.
*
ובשו"ת "חתם סופר" ביאר (חלק ז, כז) שרבי טרפון נקט בלשון 'הלכה חמורך' כדי להורות הלכה למעשה לתלמידים, שבמקרה שהחכם אסר שלא כדין ואינו רוצה לשלם, הרי שעל בית דין לגבות מחמורו בעל כרחו, ולא יוכל לומר שדין התשלום באופן זה הוא רק לפנים משורת הדין. ומה שהוסיף 'טרפון' – היינו להורות שדין זה שעל החכם לשלם, הוא לא רק באופן שהתיר שלא כדין אם על ידי הוראתו נגרם נזק, ואילו אם 'טרפון' – אם החכם הטריף יש מקום להקל ולומר שכך דרכו של מורה הוראה להחמיר והחכם לא פשע כל כך, שכן היה על בעל הבית להמתין ולהעלות בדעתו שיתכן שמין הדין מותרת והחכם החמיר אך לכשיעבור זמן ימצא היתר. והוא שהשמיענו רבי טרפון כי אם הורה שלא כדין, הרי 'הלכה חמורך' – על החכם לשלם ואם אינו רוצה, בית דין יגבו ממנו בעל כרחו, ואף באופן של 'טרפון' – כשהטריף והחמיר.
