אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אין מושיבין בסנהדרין זקן"
חזן שנשא אשה על אשתו – יועבר מתפקידו
באחת מערי אשכנז אירע לפני כשלוש מאות שנה שאישה אחת חלתה מאוד ואיבדה את שפיותה. ניסו להיטיב את מצבה בכה ולרפאותה בכה, אך כלום לא הועיל והיא נותרה במצב נפשי מדורדר. משארכו הימים ומשראה בעלה כי לא ניתן לדור עימה וכלשון הגמרא על מצב זה (יבמות קיב, ב) "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ביקש לגרשה. אלא שהדין ששוטה שאין בה דעת אי אפשר לתת לה גט פיטורין, ובשל כך קיבל הבעל 'היתר מאה רבנים' מרבני אותו דור ובו הותר לו לשאת אשה שניה. כנהוג באופן זה משליש הבעל גט עבור אשתו הראשונה בבית הדין, כדי שתיטלו משם בשעה שתשוב לשפיותה, וכך נהג אותו אדם ולאחר תקופה לא ארוכה נישא בשנית. אותו יהודי היה משמש כחזן בתפילות הימים הנוראים בעיר בה התגורר. ברם באותה שנה בה נשא את אשתו השניה פסק לו אחד מגדולי הדור ההוא – הגאון רבי יעקב ריישר, בעל "שבות יעקב", כי לא יוכל עוד לעבור לפני התיבה עד שאשתו הראשונה תשתפה ותיטול את הגט המונח עבורה בבית הדין, או לחילופין עד שתמות. (שו"ת "שבות יעקב" חלק א, כט).
פסק זה עורר רעש גדול בעולם התורה דאז, רבנים רבים ביקשו לדעת את נימוקיו, ורבי יעקב הקדיש תשובה מיוחדת בספרו כדי לבארם. וכך הסביר ה"שבות יעקב", בשולחן ערוך (אורח חיים תקפא, א) פסק הרמ"א שעל החזן בימים הנוראים להיות נשוי. מקור הדין ב"הגהות מנהגים" (הלכות ערב ראש השנה, כג), ושם נתבאר הטעם שכיון שהחזן דומה לכהן גדול שעליו להיות נשוי בשעת עבודה - כמבואר במשנה בתחילת יומא ומטעם שנאמר "וכיפר בעדו ובעד ביתו" וביתו זו אשתו.
והנה פסק הרמב"ם (כלי מקדש וקדשיו ה, י) שכהן גדול אינו יכול לשאת שתי נשים ואם נשא שתיים אינו יכול לעבוד ביום הכיפורים עד שיגרש לאחת. ומעתה - הסיק השבות יעקב כיון שגדולי הראשונים הקישו בין הכהן הגדול לבין החזן, הרי כפי שכהן גדול הנשוי לשתי נשים אינו יכול לעבוד ביום הכיפורים עד שיגרש אחת מהן, הוא הדין שהנשוי לשתי נשים אינו יכול לשמש כחזן ביום הכיפורים כל זמן שהוא נשוי לשתי נשים. ואף שלמעשה אינו דר עם שתיהן ואחת מרוחקת ממנו, עדיין סבור השבות יעקב כי מכהן גדול מוכח שהעיקר הוא שיגרשה בגירושין גמורים, והוא הדין לחזן.
ברם, היו שטענו לפני רבי יעקב כי יש מקום לחלק ולומר שכל שלא יכול לשמש כחזן בימים נוראים אם אינו נשוי – ולפי דבריו אף אם נשוי לשתי נשים – הוא רק לכתחילה לפני שהחל לשמש כחזן, שאז ההוראה לקהל שלא לקחתו אם אינו נשוי או אם נשוי לשתי נשים אבל אם כבר שימש כחזן – וכבנידון שלפנינו, או אז אין להעבירו ממשרתו אף אם נשא אשה על אשתו.
אך השבות יעקב הוכיח מסוגייתנו שלא כך – לפנינו אמרו בגמרא שאין מושיבין בסנהדרין זקן, והנה בשו"ת הרשב"א (לפנינו נדפס בחלק ו סימן קצ"א. בימיו של השבות יעקב עוד לא נדפסו תשובות אלו והוא מספר שמצאם בכתב יד בספרייתו המפורסמת של "מחותני הגאון הגדול מהור"ר דוד אופנהיים") מסתפק השואל, אם דין זה שלא מושיבים בסנהדרין זקן הוא רק לכתחילה, או שמא אף אם כבר הושיבו בסנהדרין דיין ונזדקן הרי מעבירים אותו משררתו. וכתב הרשב"א, שכיון שפסול זה תלוי בסיבה והיא כפי שכתב רש"י לפנינו שהזקן שכח כבר את צער גידול בנים ואינו רחמני, הרי נגרר אחר הסיבה – ומעבירים אותו מתפקידו. ומעתה – הוכיח השבות יעקב, הוא הדין לחזן שנולדה בו סיבת פסול – שאף שכבר שימש כחזן, יש להעבירו מתפקידו.
