טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו – ורטרום לבן
"... ואין הרחלים יוצאות חנונות ... אלא אמר רב הונא: עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו, ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. אי הכי זכרים נמי! כיון דמנגחי זכרים בהדדי, ממילא נפלן. שמעון נזירא אמר: קיסמא דריתמא. בשלמא דרב הונא היינו דקתני חנונות, אלא לרבנן, מאי חנונות דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהו" (שבת, נד ע"ב).
פירוש: אלא אמר רב הונא: עץ אחד יש בכרכי הים ו"חנון" שמו, ומביאין קיסם ממנו ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש הכבשה ויפלו דרני [הקרציות] שבראשה. על כך שואלים: אם זהו פירוש "חנונות", אי הכי [אם כן] זכרים נמי [גם כן] יעשו להם טיפול זה! ומשיבים: כיון דמנגחי [שמנגחים] הזכרים בהדדי [זה את זה] ממילא נפלן [נופלות] הקרציות. שמעון נזירא אמר: "חנונות" פירושו ששמים להם קיסמא דריתמא [קיסם של רותם] בחוטמן לצורך זה. ומעירים: בשלמא [נניח] להסבר של רב הונא שמשתמשים בעץ ה"חנון", היינו דקתני [זהו ששנינו] בלשון "חנונות" על שם אותו עץ, אלא לרבנן מאי [לפי הסבריהם של שאר החכמים מהו] לשון "חנונות"? ומסבירים: דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהו [שאנו עושים להן דבר שמרחמים עליהן] ו"חנונות" הריהו לשון "חנינה" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ורטרום לבן שם באנגלית: White Veratrum שם מדעי: Veratrum album
שם נרדף במקורות: חנון, יחנון, חנונה
הנושא המרכזי: מהו העץ "חנון"?
הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת פ"ה מ"ד) מפרש על פי הגמרא ואינו מוסיף זיהוי ל"חנון"(1): "וחנונות, נגזר מן יחנון והוא צמח נותנין אותו בחוטמי הנקבות מן הצאן כדי שיפלטו התולעים שבראשיהם, אבל הזכרים אינן צריכין לכך מפני שהם מנגחים זה את זה ונופלים אותם התולעים". המאירי מזהה את היחנון כ"צמח עשב" בניגוד לדברי הגמרא המזהה אותו כ"עץ". מדברי רבי שמעון נזירא לא ברור אם הוא חולק על רב הונא או מפרש את דבריו ומזהה את ה"חנון" כקיסם של רותם. ח.י. קאהוט (ערך "חנון, יחנונה") מציע מנגנון אחר לסילוק התולעים: "... ואולי הוא צומח הנ"ל ובהיות ריחו נודף עד מאד מתים התולעים שמשימין מן אותו צמח בנחירי הרחלות".
ז. עמר מזהה את הגורם ל"תולעים" ("דרנים") בראש הרחלים כטפיל שנקרא אסטרית הצאן (Oestrus ovis), מין זבוב שהנקבה שלו משריצה את זחליה לתוך נחירי כבשים ועזים וגורם למחלה הנקראת Myiasis. נקבות הזבוב רוחשות סביב ראשי בהמות ומשריצות את הזחלים בקבוצות ממרחק של כמה סנטימטרים אל תוך הנחיר ולפעמים אל גלגל העין. לאחר מכן הזחלים נודדים אל תוך חללי האף והגתות סביבו (paranasal sinus). הם ניזונים מרקמות חיות או מתות, מחומרי גוף או מזון שנאכל על ידי הפונדקאי. בבעלי חיים מתבטא מיאזיס בדלקת אף וסינוסיטיס לעיתים קשה. הפרשות מוגלתיות מהנחיריים, נענוע הראש, חיכוך השיניים, התעטשות, קשיי נשימה, איבוד תיאבון, גירוד האף על הקרקע או בעזרת הרגליים הקדמיות. לעיתים נדירות, בעיקר בטלאים וגדיים, הזחלים מגיעים לסינוסים הקרניאליים והריאות וגורמים למוות. זחלים בגלגל העין עלולים לגרום לדלקת לחמית קלה(2). התפתחות הזחלים נמשכת 10-8 חודשים, ולאחריה הם נפלטים על ידי התעטשות של הפונדקאי. הקדמונים הכירו היטב תופעה זו וניסו לטפל בה באופן יזום באמצעות חומרים מעטשים. יש כמה צמחים שגורמים גירוי לאף ועיטוש, והם הוצעו בתור מועמדים לזיהוי הצמח חנון.
הצעות לזיהוי ה"חנון"
לדעת י. פליקס(3) ה"חנון" הוא צמח הוורטרום (Veratrum) וכנראה כוונתו למין ורטרום אלבום הנקרא בערבית "כנדס". הר"י קאפח (הלכות שבת, פ"י) כתב: "ובתימן היה עץ זה נקרא "כנדס" ואין בו שום ריח, ואם אדם שואף קמצוץ משחיקתו מתעטש זמן ממושך". הורטרום הוא צמח רעיל ביותר הגדל באירופה וחלקים מאסיה (סיביר, טורקיה והקווקז). הורטרום הוא צמח רב שנתי גבוה בעל עלים נגדיים מקופלים. הפרחים בצבע לבן והפירות הם תרמילים קטנים המכילים זרעים מכונפים. בגלל רעילותו הוא אינו נאכל על ידי בעלי חיים וכך מצליח להשתלט על שטחים נרחבים בתחום תפוצתו. הוורטרום מכיל כמה תרכובות אלקלואידיות שנעשה בהן שימוש באבקת עיטוש בגרמניה. אבקה זאת נועדה בעיקר למטרות תעלולים כשהופעלה על קרבנות תמימים. בספרות הרפואית דווחו מקרים רבים של הרעלה מקרית בעקבות הרחה של האבקה או אפילו בליעה. במילונים חדשים מופיעה ההגדרה המקובלת על האקדמיה ללשון העבריית ש"יחנון" הוא צמח הנוי Helleborus ממשפחת הנוריתיים אך ייתכן ומדובר בהגדרה זהה. למעשה בתקופה הקדומה של הרפואה היו מקובלים שני סוגים של Helleborus. black hellebore שכלל מינים שונים של הסוג Helleborus ו - white hellebore הידוע כיום כמין Veratrum album השייך למשפחה אחרת. למרות שצמח זה מכיל רעילים מסוכנים מניחים שהוא היה הצמח שבו השתמש היפוקראטס להכנת שיקוי משלשל.
לפי ב. צ'יז'יק(4), זהו העץ Ptaeroxylon obliquum ממשפחת הפיגמיים שגדל בדרום אפריקה. מקור השם הלטיני של סוג הוא ביוונית ומשמעותו "עץ העיטוש". שם המין obliquum מציין את הצורה האלכסונית של העלעלים. העצה מפרישה שמנים המכילים nieshoutol הגורם להתקפות התעטשות חזקה לעובדים החשופים לעץ. למרות שהעץ איננו רעיל הוא ידוע כגורם לקשיי נשימה וקשור להפרעות כמו אסטמה ודלקות אף. באחד משבטי הבנטו של דרום אפריקה הכינו מהעץ אבקת הרחה על מנת לטפל בכאבי ראש. הגזע משמש גם להפקת תכשיר לדחיית חרקים. בשרף השתמשו להיפטר מיבלות ומקרציות בקר.
ז. עמר העלה אפשרות שלדעתו גם סבירה שמדובר בצמח בורית רפואית (Saponaria officinalis) צמח רב שנתי ממשפחת הציפורניים. תפוצתה הטבעית מקיפה את אירופה ואסיה עד מערב סיביר. התכונה לעורר עיטוש מוזכרת אצל דיוסקורידס (II 193). החומר הגורם לגירוי הוא הספונין (Saponin) הנמצא בשורש. השם המדעי Saponaria נגזר מהמילה הלטינית sapo שפירושה סבון. שם זה מתיחס לשימוש בצמח לצורך ניקוי. מתוך מילה לטינית זו נגזר גם שם החומר הרעיל ספונין שריכוזו בשורש בעונת הפריחה מגיע עד ל – 20%. במגע עם מים הספונין יוצר קצף ואולי הוא מעורר את תגובת העיטוש. הכינוי officinalis מציין את השימושים הרפואיים של הצמח.
 |
|
 |
|
תמונה 3. Ptaeroxylon obliquum צילם: JMK |
|
תמונה 4. Ptaeroxylon obliquum צילם: JMK |
תמונה 5. בורית רפואית צילם: Karelj
(1) בירושלמי (שבת, ה ד, ז ע"ג) הגרסה יחנונה.
(2) אסטרית הצאן עלולה לתקוף גם בני אדם בעיקר כאלה החיים בסביבת צאן. במקרים כאלה הזחלים תוקפים את העין אך אינם מתפתחים מעבר לשלב הראשון.
(3) הצומח והחי במשנה, המכון לחקר המשנה, ירושלים, תשמ"ג.
(4) אוצר הצמחים, הרצליה 1952, עמ' 886.
רשימת מקורות:
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 93.
Mumcuoglu, K.Y. and Eliashar, R., 2011. 'Nasal Myiasis due to Oestrus Ovis Larvae in Israel', IMAJ: 13. pp. 379-380.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
