ביטול חמץ במחשבה או בדיבור?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים ו ע"א
מצוות התורה "תשביתו שאור מבתיכם" יכולה להתקיים על ידי ביטול החמץ. לדעת רש"י עיקר הביטול תלוי בלב, שאדם חושב ומחליט בליבו שהחמץ חשוב בעיניו כעפר הארץ. לעומת זאת לדעת תוספות הביטול הוא מטעם הפקר, שאדם מוציא את החמץ מרשותו.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר בשיעורו שיש הבדל למעשה בין שיטת רש"י לשיטת תוספות, כי לפי רש"י אין צורך לומר את הביטול בפה, שהרי עיקרו תלוי רק במחשבה והחלטה שאדם חושב בליבו שאינו מחשיב את החמץ כלל. לעומת זאת לפי תוספות שהביטול הוא הכרזה שאדם מפקיר את החמץ – יש לומר זאת בפה.
מדבריו עולה תמיהה מדוע רש"י עצמו כותב שיש לומר את נוסח הביטול ולא די במחשבה שבלב. גם השולחן ערוך, אשר לפי כמה מפרשים פוסק כרש"י, פוסק שיש לומר בפה את נוסח הביטול ולא רק במחשבה.
תמיהות אלו מיושבות על ידי מרן הרב קוק זצ"ל (בבירור הלכה בכתב יד, אשר הגרי"ש אלישיב לא היה מודע לו) הכותב שאמנם מן התורה מספיק לחשוב בלב את עניינו של הביטול, אולם ישנה מצווה מדרבנן שחייב אדם לומר זאת בפיו. הוא לומד זאת גם מדברי הירושלמי (פ"ב ה"ב), שם נאמר בשם רב שצריך שיאמר כל חמץ שיש בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל. על פי זה הוא מסביר שיש ברכה אשר מברכים על הביטול: אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ, כפי שנאמר בתלמוד הירושלמי, ומכיוון שלא מצאנו שתקנו חז"ל ברכה על דברים שבלב מוכרח הוא שיש כאן מצווה מדרבנן לומר את הביטול בפה.
