תחשוב טוב - יהיה טוב / רפי זברגר

עירובין צט ע"א

הקדמה

נלמד את המשנה האחרונה בדף צ''ט:
עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות:
פוסקת המשנה כי מותר לאדם העומד ברשות אחת, לטלטל חפץ המונח ברשות אחרת, ואין חוששים שמא יעביר את החפץ לרשות שבה הוא עומד. בין אם הוא עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ובין אם הוא עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. יש לשים לב שאם הוא עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, שלא יעביר את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים, שהרי זהו איסור העומד בפני עצמו.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד, וכן - לא ירוק.
אדם המשתין או רק את רוקו מרשות אחת לרשות אחרת עובר על איסור הוצאה מרשות לרשות ולכן הדבר נאסר.
רבי יהודה אומר: אף משנתלש רוקו בפיו - לא יהלך ארבע אמות עד שירוק:
רבי יהודה מוסיף ומחמיר בנושא רוק, שכבר בעת שאדם ''אסף את רוקו'' בתוך פיו, מאותו זמן נחשב הדבר ''משאוי'' ואסור ללכת כך ארבע אמות ברשות הרבים, וכן אסור לעבור מרשות לרשות (עם "הרוק האסוף" בפיו).  
 

הנושא

נלמד את הדיון בגמרא על הדין השני במשנה:
אמר רב יוסף: השתין ורק - חייב חטאת.
רב יוסף פוסק כי השתנה והוצאת הרוק מרשות לרשות דינה כמוציא חפץ מרשות לרשות, ונחשב לאיסור דאורייתא. אשר על כן, מתחייבים להביא על פעולה זו קרבן חטאת, אם עשאה בשוגג.
והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה וליכא?
מקשה הגמרא: כיצד עוברים על איסור דאורייתא, והרי הוצאה מרשות לרשות מחייבת עקירה מ"מקום חשוב" של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, והנחה ב"מקום חשוב" של ארבעה טפחים על ארבע טפחים. אם כן, בנידון דידן, אין עקירה ממקום של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, וכיצד פסק רב יוסף כי המשתין והרק עובר על איסור דאורייתא?
מחשבתו משויא ליה מקום.
מחדשת הגמרא חידוש ועונה, כי לפעמים, גם דברים אחרים (מלבד מקום ארבעה על ארבעה טפחים) מקנים חשיבות. ובמקרה שלנו, מחשבתו של האדם להעברת השתן והרוק מרשות לרשות, היא היא אשר מקנה חשיבות, ומספיקה להכיל על המעשה את איסור ההוצאה מרשות לרשות כדי להתחייב עליו מדאורייתא. מוכיחה הגמרא את הטענה: 
דאי לא תימא הכי, הא דאמר רבא: זרק ונח בפי הכלב, או בפי הכבשן - חייב חטאת, והא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא, אלא: מחשבתו משויא ליה מקום, הכי נמי - מחשבה משויא לה מקום.
ההוכחה היא מפסקו של רבא, אשר חייב חטאת לאדם הזורק חפץ לכיוון הכלב כדי שיאכלנו, או לכיוון פי הכבשן כדי לשורפו. וגם כאן, אין מקום הנחה של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ובכל אופן חייב רבא – לכן מסיקה הגמרא כי הסיבה בשני המקרים היא אחת – מחשבה של הזורק לעקור/להניח במקום מסוים, היא היוצרת ''עקירה/הנחה במקום חשוב''.
 

מהו המסר

בתשובת רבה למדנו על חלוקה בין ''ביזיון גדול'' (ספר קודש הנופל מאסקופה נדרסת), לבין ''ביזיון קטן'' (ספר קודש הנופל מן הגג). אבחנה זו מלמדת אותנו, כי גם אם יש דבר לא טוב, כמו ביזיון ספר קודש, הרי שיש לשים לב לעוצמתו. לא נשים את כל הצד השלילי באותה קטגוריה. בהחלט ייתכן כי דבר מסוים ''אינו טוב'', אך עוצמתו ''לא כל כך נוראה''.
זו אבחנה חשובה מאוד לחיים, המלמדת אותנו לא לעשות הכללות גדולות מידי: אין לומר כי תופעה מסוימת הינה לא תקינה, ולכן בכל מקרה נפסול אותה. בהחלט יש לשים לב לעוצמתה ו"לדרגת השליליות" שלה, כדי להחליט כיצד לנהוג בכל מצב.
כלל זה נכון לגבי מצבים, אך נכון שבעתיים ביחס לאנשים. נשתדל מאוד לא "לקטלג" בן אדם, ולהוציא עליו תדמית מסוימת, שלאורה נתייחס אליו בהמשך. אדם יכול להתנהג במצב אחד באופן מסוים, אך במצב אחר, הדומה לו, באופן אחר. בנוסף, אנו מאמינים בתהליכי שינוי שאנשים עוברים, אם במסגרת ''חזרה בתשובה'', או בכל מסגרת אחרת.
מאוד קשה לשנות קטלוג (סטריאוטיפ) המיוחס לאדם. לכן כאמור, נשתדל מאוד להימנע מקטלוגם של אנשים, בכל מקום ובכל זמן.ישנה מחלת נפש הנקראת OCD אשר גורמת לאנשים להאמין כי מחשבתם לעשייה מעשה לא מוסרי, נחשב כאילו עשו את אותו מעשה בפועל (למרות שרק חשבו עליו), והיא בעצם גורמת לערבוב בין מחשבה למעשה. מחלה זו כוללת גם תפיסה שעצם המחשבה על אירוע לא טוב, יכול לגרום לאותו אירוע לקרות במציאות.
יש להבדיל בין מחלה זו לחידוש אשר למדנו היום בגמרא. התפיסה ההלכתית כי ''מחשבה יוצרת מציאות'', כפי שלמדנו היום (למרות שאין הנחה במקום חשוב של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי מחשבתו של האדם ''מייצרת מקום חשוב''), הינה רק במישור ההלכתי הצרוף, אך אינה משליכה בשום פנים ואופן על התנהגות כזאת או אחרת. 
כמו כן, אנו מכירים את האמרה ''תחשוב טוב יהיה טוב'', שמקורה היא בחסידות חב''ד. אמירה זו בעצם קובעת, כי מחשבות טובות של אדם, מניעות אותו לבצע דברים טובים. וכן הפוך. לא במובן שהמחשבות עצמן יוצרות מציאות, אלא שהן מייצרות ''אקלים טוב'' אשר בדרך כלל גורם לשיפור יכולת האדם ללכת באותו כיוון. 
נסכם ונאמר כי מחשבה יכולה ליצור שינוי מציאות הלכתית, וגם יכולה ליצור ''אווירה'' התואמת לאותה מחשבה, שהיא לאחר מכן מניעה את האדם לפעול באותו כיוון.
לאור דברים הללו, נשתדל תמיד לחשוב על דברים טובים, גם לעצמנו, גם במשפחתנו וגם בחברה בה אנו חיים. 
תחשוב טוב – יהיה טוב. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]