תקציר והערות לדף צט
עירובין צט ע"א
"אמר ריש לקיש: כָּח בפני רבו חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת, אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי".
פירש רש"י: "כל משנאי אהבו מות - תורה אמרה להאי קרא, בפרשת ה' קנני".
פירוש פשט הפסוק הוא ששונאי התורה מזמינים במעשיהם את מותם. אלא ששלמה המלך החכם מכל אדם יכל לומר במשלי: כָּל שׂוֹנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת? בלשון כָּל מְשַׂנְאַי נרמזת הדרשה שמדובר גם במי שגורם לאחרים לשנאה.
רבי יוחנן הוא בר הפלוגתא של ריש לקיש, הם רגילים לחלוק זה עם זה. רבי יוחנן דרש את הפסוק באופן אחר.
במסכת שבת (דף קיד ע"א) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכמים שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת, אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי". התלמיד הלומד לפני החכמים הוא דוגמה בעיני הציבור למי שמתגדל ומתעלה בתורה. ואם הוא מופיע וכתמי שמן מכוערים על בגדו, גורם הוא לבריות לבוז לתורה וללומדיה.
דומה לכך במסכת מגילה (דף כח ע"א) "אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכמים שמברך לפניו, אפילו כהן גדול, עם הארץ, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת, אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי". גם כאן אומר רבי יוחנן שעל תלמיד הלומד תורה להקפיד על כבודו. ואם הוא גורם להכרה כאילו כבוד התורה פּחוּת מכבוד הכהונה, הוא גורם לבריות שיזלזלו בתורת ה'.
[ואפשר שרבי יוחנן איירי רק בתלמידי חכמים שבארץ ישראל המכירים את סדר גדלותם והאחד מכבד את הגדול ממנו. מה שאין כן "תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה" (בבא מציעא דף לג ע"א). וראה עוד בקישור זה].
לכאורה ניתן היה לפרש באותו האופן גם את סוגייתנו, שכוונת ריש לקיש שמי שיורק את כיחו בפני רבו הוא מזלזל בכך בכבוד התורה. אך אין הפירוש כן. כי למה הדגש הוא על יריקת כיח דוקא, למה בפני רבו דוקא ולא בפני כל חכם, למה ההוראה נאמרת דוקא לתלמידו של הרב?
לכן פירש רש"י: "אלא למַשניאי - למשניאים דעתו באנינות".
ריש לקיש דורש באופן אחר את הפסוק. לא מדובר במי שגורם לאחרים לשנוא את התורה, אלא במי שגורם לתורה לשנוא אותו! וכיצד יכולה התורה עצמה לשנוא? לא מדובר בתורה עצמה אלא בנציג שלה עלי אדמות. וכפי שאומר רבי אלעזר בן שמוע במסכת אבות (ד משנה יב) "ומורא רבך כמורא שמים", חייב אתה להתייחס בכבוד לרבך כמקור התגלות התורה משמים אליך. לכן עליך להקפיד ולהמנע מפעילות של גועל שעלולה לפגוע באנינות דעתו. כי הרתיעה שלו כלפיך, מְשׁוּלָה לשנאת התורה משמים עצמה. ואומר הכתוב כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת, כל אלו הגורמים לתורה לשנוא, מתגרים הם במותם.
ומה יעשה האדם וָחי? גם זה מפורש שם במשלי: כִּי מֹצְאִי – הלומד תורה ומכבדה, מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'.
