יורה חיצים  / רפי זברגר

עירובין צג ע"א

הקדמה

למדנו בדף הקודם (וגם במאמרנו שם) את דברי שלושה אמוראים (רבה, רבי זירא ורבה בן רב חנן) לאביי, כי ניתן להסיק מן המשנה כלל: דיורי גדולה בקטנה, ואין דיורי קטנה בגדולה.
הסברנו כלל זה בכך שאנו רואים את בני החצר הקטנה מובלעים בחצר הגדולה, ואז כאילו בני החצר הגדולה "גרים ונמצאים" גם בחצר הקטנה. אך ביחס לחצר הקטנה אנו לא אומרים כי הם ''נבלעים'' בחצר הקטנה. 
בהמשך הזכרנו כי חכמים אלו למדו מספר דינים מעיקרון זה, ופרטנו את הלימוד הראשון של איסור כלאיים בכרם, כך שאם ישנן שתי חצרות, אחת גדולה ואחת קטנה, והגפנים גדלים בחצר הגדולה – יש איסור לזרוע זרעים בחצר הקטנה, אך להיפך, אם הגפנים בחצר הקטנה – אין איסור לזרוע זרעים בחצר הגדולה. 
לאחר ששמע אביי את דברי שלושת האמוראים, הקשה עליהם בסוף הדף הקודם:
אמר להו אביי: אם כן מצינו מחיצה לאיסור, שאלמלא אין מחיצה - מרחיק ארבע אמות וזורע, ואילו השתא אסורה.
מקשה אביי, כיצד ייתכן לומר בדיני כלאיים לדוגמא, כי הוספת מחיצה בין שני חלקי ערוגה תגרום דווקא לאיסור. שהרי ללא מחיצה בין שתי החצרות, ניתן להרחיק ארבע אמות ממקום הגפנים, ושם מותר לזרוע. אך אם ישנה מחיצה בין החצרות, כך שחצר אחת פתוחה במילואה לחצר השניה, ואילו לחצר השניה יש ''גיפופים'' שמחיצות עודפות על הפתח מול החצר הקטנה, יהיה אסור לזרוע בכל החצר הקטנה? מקשה אביי: כיצד ייתכן כי גיפופים הבאים בדרך כלל להפריד בין מקומות, כאן דווקא ''מחברים'' את החצר הקטנה לחצר הגדולה, כך שיש איסור לזרוע בכל החצר הקטנה? 
 

הנושא

על הנחתו של אביי בקושייתו אם כן מצינו מחיצה לאיסור מקשים בגמרא מספר קושיות. נתמקד בקושיא הראשונה של רבא, המתחילה בשלהי הדף הקודם, וממשיכה בדף שלנו:
אמר ליה רבא לאביי: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והא אתמר: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – כשירה, ואילו השווה פצימיה פסולה?
מקשה רבא: האם באמת לא מצאנו כי נוכחות מחיצה גורמת דווקא לאיסור? והרי למדנו לקראת סוף פרקנו (צ''ה.) בדיני סוכה, כי אכסדרה (שטח מקורה לפני כניסה לבית) שיש לה עמודים (פצימין) בצדדים שלה, במרחק פחות משלושה טפחים בין עמוד לעמוד, אנו מחשיבים את הפצימין כדפנות ומכשירים את הסוכה.
אנו יודעים כי סוכה כשירה גם כשיש לה רק שתי דפנות ועוד חלק מדופן שלישית. לכן, ניתן לומר בדין פצימין של אכסדרה , כי גם אם היו בדופן השלישית רק שני פצימין הסמוכים לשתי הדפנות האחרות – הסוכה כבר הייתה כשירה (כיוון שפצימין אלו יצרו בעצם חלק מדופן שלישית המספיקה להכשיר את הסוכה). מסיק מכאן רבא הלכה נוספת: אם היו ''מעבים'' את המחיצות לאורך האכסדרה, ומוסיפים עוד מחיצות, כך ששתי הפצימין הללו היום ''נבלעים'' במחיצה העבה, ובכך לא היו רואים את הפצימין בתוך האכסדרה, הרי שהסוכה לכאורה הייתה פסולה. זאת מכיוון שבתוך האכסדרה רואים רק שתי מחיצות לאורכה! אם כן מקשה רבא, מצאנו כי הוספת מחיצות (המסתירות את הפצימין) גורמות לאיסור, ופוסלות את המקום מדין סוכה, בניגוד להנחתו של אביי שמחיצה תמיד מתירה? 
אמר ליה אביי: לדידי – כשירה, לדידך - סילוק מחיצות היא.
אביי עונה לקושייתו של רבא: על פי שיטתי - סוכה כזאת אכן כשירה (כפי שאמנם נלמד בדף צ''ה). שהרי אביי סובר דין ''פי תקרה יורד וסותם", והקורה הנמצאת בצידי ראש האכסדרה, כאילו יורדת עד למטה ומהווה מחיצה של הסוכה, ומכשירה אותה. אבל מוסיף אביי ואומר לרבא, כי אפילו לפי שיטתך אין זו קושיא. שהרי הוספת המחיצות המסתירות את הפצימין אינן נקראות ''תוספת מחיצה'' אלא ''סילוק מחיצות'' שהרי תוספות אלו גורמות ל''סילוק'' הפצימין אשר היוו דופן שלישית לסוכה, ובכך בעצם אנו אמנם מוסיפים דופן, אך ''מסלקים'' מחיצה.  
 

מהו המסר

למדנו היום כי ניתן לראות פעולה אחת מכמה זוויות. הוספה ועיבוי המחיצה הקיימת באכסדרה, אמנם מהווה ''תוספת מחיצה'' שהרי הוספנו בפועל מחיצה ועיבינו את המחיצה הקיימת. אך מנגד, אותה מחיצה עצמה, מסתירה ומבליעה את הפצימין אשר עמדו בפתח הדופן, ובכך בעצם כאילו הסרנו את הפצימין מהשטח, וגרמנו גם ל''סילוק מחיצות''.
שתי ההסתכלויות הללו על פעולה אחת, מלמדות אותנו עיקרון שהזכרנו כבר מספר פעמים בעבר – מורכבות החיים.
בהרבה מקרים, ובהרבה מצבים יש מספר משמעויות לפעולה אחת, לדיבור אחד וכדומה. לכאורה פעולה מבצעת דבר מה, אך פעמים יש לאותה פעולה השלכות שונות ומגוונות בכיוונים נוספים.
עיקרון זה קיים גם ביחסים בינאישיים, במשפחה או בכל מקום אחר. אמירה של אדם איננה רק משמעות המילים הפשוטות של אותה אמירה, אלא לפעמים ''יורה חיצים'' גם לכיוונים אחרים. היא יכולה להשפיע גם על אנשים אחרים, על מצבים נוספים וכן הלאה. כמו אמירה, כך גם מעשה של אדם. לפעמים מעשה הקשור לאדם אחד, יכול להשפיע ולהקרין גם על אנשים אחרים, אף שאינם שותפים לאותו אירוע. 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]